Поздняя редакция к симану 243 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 243 · лист 6 из 11
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יוגם י״ל משום דאפילו קנין גמור אינו חל אלא על דבר מיוחד ומסוים, ושכיר שנה דשניהם אינן יכולים לחזור היינו טעמא משום דהשכיר גופו משתעבד למלאכות וגוף בעל הבית ליתן המעות. ואף דעל מלאכה מיוחדת נמי אין קנין חל אלא א״כ מסר לו חפץ לתקנו, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושאינו ברשותו, וגם אין קנין חל אלא על דבר שיש בו ממש, מ״מ כיון ששכרו לדבר מיוחד ומסויים י״ל דלענין מחזי כשלוחו באבילות ושבת דמדרבנן עשאוהו כאילו אותו דבר קנוי לו, כדאיתא בגמרא אפילו בקבלנות כדידיה דמי, דמי דייקא. דבאמת אין לו קנין בו אפילו לשכרו, אע״פ שמסרו לו ומשכו לרשותו, למ״ד אין אומן קונה בשבח כלי, ודינו כשכיר יום, כדפרש״י בקידושין (דף מ״ח ע״ב), אלא דלענין אבילות וכהאי גוונא כדידיה דמי הואיל ואין בעל הבית יכול לחזור בו כשכיר יום, כדפירש רש״י בד״ה שכיר יום כו׳, לפמ״ש התוס׳ (בב״מ דף י׳) דגם ר׳ דוסא ס״ל דיכול לחזור בו אלא דידו על התחתונה, ור׳ דוסא מיירי בקבלנות בפרק האומנין, והכי קיי״ל בחו״מ סי׳ של״ג (ותדע ממ״ש מהר״ם במרדכי גבי מכס דמיקרי קבלן כשקובע שכרו לפי חשבון הליטרות, וק׳ ליטרין לאו דוקא, דהוא הדין ק׳ דינרין, כמ״ש בש״ע, והוא הדין מכל עשרה דינרין, אע״פ שגובה כמה פעמים ק׳ דינרין בשבת ויכול לחזור בו בסוף כל ק׳ לפחות. אלא דהתם גם בעל הבית יכול לחזור בו וצ״ל כמ״ש לקמן). וגדולה מזו אשכחן לענין איסור ריבית, דמהני אפילו קנין כל דהו דמחייבו לקבל מי שפרע, ומיקרי קנין, וכדידיה דמי לאפקועי איסור ריבית דדבריהם ולומר דברשותיה הוא דאייקור, אף שהלה יכול לחזור בו אם יקבל מי שפרע, משא״כ אם הלה א״צ לקבל כלל מי שפרע לאו כדידיה דמי. והלכך במלאכה מיוחדת נמי י״ל כדידיה דמי, מאחר שאין בעל הבית יכול לחזור בו עד מלאת הימים להשביתו ממלאכתו בע״כ כדי לפחות משכרו, וגם אם ירצה להחליף לו מלאכה זו באחרת אינו יכול בע״כ של השכיר, הילכך כדידיה דמי מלאכה זו.
יאוגם את״ל דהיינו טעמא דקבולת דכדידיה דמי, שאף שיכול לחזור בו מ״מ כל כמה דלא הדר ביה כדידיה דמי, מאחר שקבל עליו לגמרה, מ״מ בשכיר למלאכה מיוחדת נמי י״ל דכדידיה דמי מלאכה זו בכל משך זמן זה מאחר שקיבל עליו לעשותה כל משך זמן זה. אבל בשכיר לכל המלאכות מאחר שיכול ליתן לו איזו מלאכה שירצה בכל עת ובכל שעה, ליכא למימר בכל מלאכה ומלאכה שיעשה השכיר מעצמו דכדידיה דמי מלאכה זו, מאחר שביד הבעל הבית להחליפה לו באחרת. ומשום איסור שבת דרביעא עליה דבעל הבית לא נעשית המלאכה של השכיר עכ״פ. וכהאי גוונא ממש כתב הריטב״א פ״ק דקידושין לחלק בין עבד עברי שחלה שנסתחפה שדהו דבעל הבית שכל המלאכות הן שלו, לשכיר לדבר ידוע שחלה דהמלאכה של השכיר. ומ״ש הש״ך בחו״מ סי׳ של״ג משום שעבד עברי גופו קנוי לו, זה אינו במשמע כלל בריטב״א שם. והשתא אתי שפיר מ״ש רמ״א בסוף סי׳ רמ״ז סתם להתיר במיוחד להולכת אגרות, דמשמע אפילו בשכיר שנה, דמסתמא אינו מוליך כל השנה כולה אלא בכל עת שיצטרך לו, אף דשכרו משתלם רק לפי משך הזמן בלבד, ואפילו הכי דינו כקבלן דכדידיה דמי (לכל משך הזמן והשבת היא בהבלעה משא״כ בשכיר יום וכמש״ל). ולא דמי לשכיר לכל המלאכות הואיל ואין בעל הבית יכול להחליפם באחרת.