פרק יא׳ — בפרטי מדת הנקיות

מסילת ישרים · лист 9 из 22
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הַזָּהָב (ב״מ נח): אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ, זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים וְכוּ׳. אִם הָיוּ חֳלָאִים בָּאִים עָלָיו, לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב (איוב ד): זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְגוֹ׳. אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ תְּבוּאָה, לֹא יֹאמַר לָהֶם, לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר תְּבוּאָה מִיָּמָיו.
וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): גָּדוֹל אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן וְכוּ׳. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא בָּרַבִּים, שֶׁבְּהֶדְיָא שָׁנִינוּ (אבות פ״ג): הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא (ב״מ נט): כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַכֹּל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, חוּץ מֵאוֹנָאָה.
וְאָמְרוּ, שְׁלֹשָׁה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם, וְאֶחָד מֵהֶם, אוֹנָאָה. וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יט): הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז): יָכוֹל אֲפִלּוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
מִכָּל אֵלֶּה הַמַּאֲמָרִים תִּרְאֶה עַד הֵיכָן מִתְפַּשְּׁטִים עַנְפֵי הָאַזְהָרָה הַזֹּאת וְכַמָּה עָנְשָׁהּ קָשֶׁה.
בְּעִנְיָן נְתִינַת הָעֵצָה, שָׁנִינוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא יט): וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, לִפְנֵי סוּמָא בַּדָּבָר. אָמַר לְךָ, בַּת פְּלוֹנִי מַהִי לַכְּהֻנָּה? אַל תֹּאמַר לוֹ, כְּשֵׁרָה, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא פְּסוּלָה. הָיָה נוֹטֵל בְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ וְכוּ׳, וְאַל תֹּאמַר לוֹ מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר, עֵצָה יָפָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, הֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ.
נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁבֵּין הַדָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת נוֹגֵעַ בּוֹ, בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ כְּלָל, חַיָּב אָדָם לְהַעֲמִיד אֶת הַבָּא לְהִתְיַעֵץ בּוֹ עַל הָאֱמֶת הַזַּךְ וְהַבָּרוּר.
וְתִרְאֶה שֶׁעָמְדָה תּוֹרָה עַל סוֹף דַּעְתָּם שֶׁל רַמָּאִים, דְּלָאו בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן, שֶׁיְּיַעֲצוּ עֵצָה שֶׁרָעָתָהּ מְפֻרְסֶמֶת וְנִגְלֵית, אֶלָּא בַּחֲכָמִים לְהָרַע, אֲשֶׁר יִתְּנוּ עֵצָה לְחַבְרֵיהֶם שֶׁלְּפִי הַנִּגְלֶה בָּהּ יֵשׁ בָּהּ מִן הָרֶוַח אֶל חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת, אַךְ סוֹף הָעִנְיָן אֵינוֹ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כִּי אִם לְרָעָתוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ שֶׁל הַמְּיַעֵץ. עַל כֵּן אָמְרוּ, שֶׁמָּא עֵצָה יָפָה וְכוּ׳, וַהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב וְכוּ׳.