פרק יא׳ — בפרטי מדת הנקיות

מסילת ישרים · лист 16 из 22
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאָמְנָם, זֶה יָכוֹל לִמָּשֵׁךְ מִסְּבָרוֹת רַבּוֹת מִתְחַלְּפוֹת, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁיַּחֲשִׁיב עַצְמוֹ בַּעַל שֵׂכֶל, וְיֵשׁ מִי שֶׁיַּחֲשִׁיב עַצְמוֹ נָאֶה, וְיֵשׁ שֶׁיַּחֲשִׁיב עַצְמוֹ נִכְבָּד, וְיֵשׁ שֶׁיַּחֲשִׁיב עַצְמוֹ גָּדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁיַּחֲשִׁיב עַצְמוֹ חָכָם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל אֶחָד מִן הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם אִם יַחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁיֶּשְׁנָהּ בּוֹ, הֲרֵי הוּא מְסֻכָּן מִיָּד לִפֹּל בְּשַׁחַת זֶה שֶׁל גַּאֲוָה.
אַךְ אַחֲרֵי שֶׁקָּבַע הָאָדָם בְּלִבּוֹ הֱיוֹתוֹ חָשׁוּב וְרָאוּי לִתְהִלָּה, לֹא תִּהְיֶה הַתּוֹלָדָה הַיּוֹצֵאת מִן הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת אַחַת בִּלְבַד, אֶלָּא תּוֹלָדוֹת רַבּוֹת וּמְשֻׁנּוֹת תֵּצֶאנָה מִמֶּנָּה וַאֲפִילּוּ הַפְכִּיּוֹת נִמְצָא בָּהֶן וְנוֹלָדוֹת מִסִּבָּה אַחַת וּשְׁתֵּיהֶן לְדָבָר אֶחָד מִתְכַּוְּנוֹת.
הִנֵּה יִמְצָא גֵּאֶה אֶחָד שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לִתְהִלָּה וְהוּא מְיֻחָד וְרָשׁוּם בְּמַעֲלָתוֹ כְּפִי מַחְשַׁבְתּוֹ, רָאוּי לוֹ גַּם כֵּן שֶׁיִּתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ מְיֻחָד וְרָשׁוּם בְּכָבוֹד רַב, בֵּין בְּלֶכְתּוֹ, בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ, בֵּין בְּקוּמוֹ, בְּדִבּוּרוֹ וּבְכָל מַעֲשָׂיו לֹא יֵלֵךְ אֶלָּא בְּנַחַת גָּדוֹל, עֲקֵבוֹ בְּצַד גֻּדָּלוֹ, לֹא יֵשֵׁב אֶלָּא אַפְּרַקְדָּן, לֹא יָקוּם אֶלָּא מְעַט מְעַט כַּנָּחָשׁ
לֹא יְדַבֵּר עִם הַכֹּל אֶלָּא עִם נִכְבְּדֵי הָעָם, וְגַם בֵּינֵיהֶם לֹא יְדַבֵּר אֶלָּא מַאֲמָרִים קְצָרִים כְּמַאַמְרֵי הַתְּרָפִים, וְכָל שְׁאָר מַעֲשָׂיו – בִּתְנוּעוֹתָיו, בִּפְעֻלּוֹתָיו, בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמִשְׁתָּיו, בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבְכָל דְּרָכָיו יִתְנַהֵג בִּכְבֵדוּת גָּדוֹל כְּאִלּוּ כָּל בְּשָׂרוֹ עוֹפֶרֶת וְכָל עֲצָמָיו אֶבֶן אוֹ חוֹל.
וְיִמָּצֵא גֵּאֶה אַחֵר שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁלְּפִי שֶׁהוּא רָאוּי לִתְהִלָּה וְרַב הַמַּעֲלוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַרְגִּיז הָאָרֶץ וְשֶׁהַכֹּל יִרְעֲשׁוּ מִפָּנָיו כִּי לֹא יֵאוֹת שֶׁיֶּהֶרְסוּ בְּנֵי הָאָדָם לְדַבֵּר עִמּוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר, וְאִם יַעְפִּילוּ לַעֲלוֹת אֵלָיו יְבַהֲלֵם בְּקוֹלוֹ וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יְהֻמֵּם בַּעֲנוֹת לָהֶם עַזּוֹת, וּפָנָיו זוֹעֲפוֹת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.
וְיֵשׁ גֵּאֶה אַחֵר שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר הוּא כָּל כָּךְ גָּדוֹל וּמְכֻבָּד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַכָּבוֹד שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל, וּלְהַרְאוֹת הַדָּבָר הַזֶּה יַעֲשֶׂה מַעֲשִׂים כְּמַעֲשֶׂה הֶעָנָיו וְיַפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו לְהַרְאוֹת שִׁפְלוּת גָּדוֹל וַעֲנָוָה עַד אֵין חֵקֶר, וְלִבּוֹ מִתְנַשֵּׂא בְּקִרְבּוֹ לֵאמֹר, אֲנִי כָּל כָּךְ רָם וְכָל כָּךְ נִכְבָּד, שֶׁכְּבָר אֵינִי צָרִיךְ לְכָבוֹד, וְאֵין לִי אֶלָּא לְוַתֵּר עָלָיו, שֶׁכְּבָר רַב הוּא אֶצְלִי.