Благословение коэнов и непригодность коэна

Орах Хаим · симан 128 · лист 2 из 30
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
(וְאַף אִם לֹא אָמְרוּ לוֹ קֹדֶם הָ“עֲבוֹדָה” אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיִּקְרָא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר “כֹּהֲנִים” — צָרִיךְ הוּא לַעֲקֹר רַגְלָיו בָּ“עֲבוֹדָה”, שֶׁלֹּא יִגְרֹם שֶׁיְּבֻטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי בִּרְכַּת “עֲבוֹדָה” וְכָל הַתְּפִלָּה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם הִיא מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד הַחֲכָמִים לַעֲקֹר דְּבַר תּוֹרָה בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, וְהֵם מְנָעוּהוּ מִנְּשִׂיאַת כַּפַּיִם כָּל שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו בְּבִרְכַּת “עֲבוֹדָה” אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לַעֲלוֹת, אִם כֵּן לְכַתְּחִלָּה אֵין לִגְרֹם לַעֲקֹר דְּבַר תּוֹרָה. לְפִיכָךְ כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא חָלוּשׁ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִשָּׂא כַּפָּיו — לֹא דַּי לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲקֹר רַגְלָיו בָּ“עֲבוֹדָה”, אֶלָּא צָרִיךְ הוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁקּוֹרֵא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר “כֹּהֲנִים”):
דוְאִם עָלָה כְּבָר פַּעַם אַחַת בְּיוֹם זֶה — שׁוּב אֵינוֹ עוֹבֵר אֲפִלּוּ אָמְרוּ לוֹ “עֲלֵה”, שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּכָל תְּפִלַּת צִבּוּר — יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בְּכֹהֲנִים אֲחֵרִים.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רוֹצֶה לַעֲלוֹת פַּעַם שֵׁנִית בְּיוֹם זֶה — יָכוֹל לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂא כַּפָּיו אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ צִבּוּר שֶׁכְּבָר נָשָׂא כַּפָּיו הַיּוֹם, כְּגוֹן בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף (וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ מְחֻיָּב לִשָּׂא כַּפָּיו מִצַּד עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁתִּהְיֶה נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה זוֹ, וְיָכוֹל לְבָרֵךְ עָלָיו כְּמוֹ עַל כָּל שְׁאָר תַּקָּנוֹת וּמִצְווֹת דִּבְרֵי סוֹפְרִים):
הכֹּהֲנִים שֶׁאֵינָם רוֹצִים לַעֲלוֹת לַדּוּכָן וְיוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵין צְרִיכִים לִשְׁהוֹת חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא “כֹּהֲנִים” וְאַחַר כָּךְ רַשָּׁאִים לִכָּנֵס, שֶׁאַף שֶׁהֵם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁשְּׁאָר הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם וְהֵם אֵינָם נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת, וּכְשֶׁקָּרְאוּ “כֹּהֲנִים” לֹא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא קָרְאוּ לָהֶם כְּלָל.
וּמִכָּל מָקוֹם, הַכֹּהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל שֶׁלֹּא לִכָּנֵס עַד שֶׁיִּגְמְרוּ הַשְּׁאָר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם פְּגוּמִים, דְּהַיְנוּ בְּנֵי גְּרוּשָׁה אוֹ חֲלוּצָה, אִם יִהְיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם וְהֵם אֵינָם נוֹשְׂאִים עִמָּהֶם. וּמִטַּעַם זֶה יוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת קֹדֶם “רְצֵה”, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם פְּגוּמִים כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים שֶׁעוֹקְרִים רַגְלֵיהֶם לַעֲלוֹת לַדּוּכָן וְהֵם אֵינָם עוֹקְרִים.