Благословение коэнов и непригодность коэна

Орах Хаим · симан 128 · лист 15 из 30
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וַאֲפִלּוּ הָיָה מִתְכַּוֵּן גַּם לְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — אֵינוֹ עוֹבֵר כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו בָּ“עֲבוֹדָה” וּמְנָעוּהוּ חֲכָמִים מִלַּעֲלוֹת, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים לַעֲקֹר דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. וְאַף שֶׁאָסוּר לִגְרֹם לַעֲקֹר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְהָיָה לוֹ לַעֲקֹר רַגְלָיו בָּ“עֲבוֹדָה” כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיִּקָּרְאוּ הַכֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם אִסּוּר זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ, וְהִתִּירוּ אִסּוּר זֶה כָּאן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בַּתְּפִלָּה בַּעֲקִירַת רַגְלָיו לְצֹרֶךְ מִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים).
וְיֵשׁ מַתִּירִין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן לַעֲלוֹת לַדּוּכָן אֲפִלּוּ יֵשׁ כֹּהֲנִים אֲחֵרִים, וְאֵין אִסּוּר בַּעֲקִירַת רַגְלָיו הוֹאִיל וּדְבַר מִצְוָה הוּא, וְהוּא שֶׁמֻּבְטָח שֶׁיַּחֲזֹר לִתְפִלָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְעַכְשָׁו שֶׁמִּתְפַּלְלִין מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר — הֲרֵי כֻּלָּם מֻבְטָחִים. וְלָכֵן נָהֲגוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן נוֹשֵׂא כַּפָּיו בְּכָל עִנְיָן. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג — יֵשׁ לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כִּי כֵן עִקָּר:
לדכְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן וְאֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים — לֹא יִקְרָא הוּא לָהֶם “כֹּהֲנִים”, וְלֹא יִהְיֶה מַקְרֵא אוֹתָם, וְהוּא הַדִּין לְכֹהֵן אַחֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָמוֹר לָהֶם”, מִכְּלָל שֶׁהָאוֹמֵר אֵינוֹ מֵהֶם אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. וּלְפִי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה נָכוֹן שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יִהְיֶה מַקְרֵא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, לְפִיכָךְ מִשְׁתַּדְּלִין לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יִשְׂרָאֵל.
וּכְשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן — יַעֲמֹד יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ וְיַתְחִיל “אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו׳”, וְקוֹרֵא “כֹּהֲנִים” וּמַקְרֵא אוֹתָם, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיִּגְמְרוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּמְסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר “שִׂים שָׁלוֹם” אֲפִלּוּ אִם כִּוֵּן לִבּוֹ הַמַּקְרֵא לִתְפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ — לָמָּה לָנוּ לְחַלֵּק הַתְּפִלָּה לִשְׁנַיִם (מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹלֶה לַדּוּכָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר).