Работы, начатые в канун и завершаемые в субботу

Орах Хаим · симан 252 · лист 9 из 11
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יא וּמִכָּל מָקוֹם, הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מִשֶּׁחָשֵׁכָה — אָסוּר, כְּדִין מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵאֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת, שֶׁהֵם אֲסוּרִים בּוֹ בַיּוֹם, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לִסְחוֹט בְּיָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״כ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהִטְעִין עֲלֵיהֶם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, אֲבָל אִם הִטְעִין עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל בְּעִנְיָן שֶׁנִּתְרַסְּקוּ מֵחֲמַת הַטְּעִינָה קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה — מֻתָּרִין הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, שֶׁכַּאן אֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יָבֹא לְסָחֳטָם בְּיָדַיִם, לְפִי שֶׁאַף אִם יִסְחָטֵם לֹא יַעֲשֶׂה אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הֵם מְרֻסָּקִים, וְהָיָה הַמַּשְׁקֶה זָב מֵהֶם מֵאֵלָיו בְּלֹא טְעִינַת הַקּוֹרָה וְהָעִגּוּלִים וּבְלֹא סְחִיטָה בְּיָדַיִם, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַטְּעִינָה וְהַסְּחִיטָה הוּא מְמַהֵר לָצֵאת.
וְכֵןיב הַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם — מֻתָּרִין הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת:
טומֻתָּר לִתֵּן חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם נִטְחָנוֹת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרֵחַיִם הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהַשְׁמָעַת קוֹל הָרֵחַיִם בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רֵחַיִם שֶׁל פְּלוֹנִי טוֹחֲנוֹת בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהָרֵחַיִם טוֹחֲנוֹת מֵעַצְמָן, וְלֹא יָבֹאוּ לְחָשְׁדוֹ שֶׁבְּשַׁבָּת נָתַן הַחִטִּים לָרֵחַיִם.
וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה וְאוֹסְרִין בְּרֵחַיִם וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַשְׁמָעַת קוֹל כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זִלְזוּל שַׁבָּת, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁבְּשַׁבָּת הִתְחִיל הַמְּלָאכָה, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בִּרְשׁוּת נָכְרִי, וְאֵין שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלֶיהָ כְּלָל, כְּגוֹן לִתֵּן חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל נָכְרִי מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁנּוֹתֵן לְהַנָּכְרִי מִבְּעוֹד יוֹם, וְהַנָּכְרִי נוֹתְנָן לָרֵחַיִם שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אִם קָצַץ לוֹ שָׂכָר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ בְּשַׁבָּת לְשָׁמְרוֹ שֶׁלֹּא יִגְנוֹב, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָעוֹמֵד עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ חֲשַׁשׁ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, שֶׁאָז אֵין חוֹשְׁשִׁים לְמַרְאִית עַיִן כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ד. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְפֶסַח, וְצָרִיךְ הַיִּשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר הָרֵחַיִם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ שָׁם מַיִם.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ומכל מקום השמן כו׳. המג״א כתב כן בפירוש הש״ע, אם כן ודאי אין דעתו למ״ש הרא״ש, שהרי בב״י פסק כרי״ף ורמב״ם, וכמ״ש הר״ן ומגיד משנה. וגם בש״ע לא העתיק כלשון הטור ודוקא שנידוכו כו׳ גבי בוסר ומלילות. וגם ממ״ש המג״א ליכא חיוב חטאת משמע דאיסורא איכא, ולדעת הרא״ש וטור לא משכחת לה כלל, דבמחוסרין שחיקה יגמור בידים לדעתם כמ״ש המג״א בס״ק י״ט ע״ש:
הבוסר כו׳. עיין מג״א מ״ש גבי מלילות. צ״ע מסי׳ שי״ט ס״ו בהג״ה דיכול להוציא הפרי מהאגוז בעודו בקליפתו הירוקה ולא חשיב מפרק, הכי נמי בנידון דידן כיון שבלא השבלים אין בו משום מפרק מה שסוחט המוהל מהחטה, שלא חייבה תורה אלא בזיתים וענבים, א״כ אף שסוחטה בעודה בשבולת אין בה משום מפרק. ואף אם תימצי לומר דשאני התם דמיפקד פקיד הפרי בקליפה, מכל מקום צ״ע הא לא מיקרי משקה אלא היוצא מזיתים וענבים ואוכלא דאפרת הוא, עיין במ״ש בריש סי׳ ש״ך. ואף לפי פירש״י דזיתים וענבים היינו טעמא דמחייב עלייהו משום דאורחייהו בהכי, אבל בלאו הכי אע״ג דמפרק לא מחייב, א״כ גבי מלילות צריך לומר נמי דאורחייהו בהכי, וזה ממש כמ״ש התוס׳ דקיימי לסחיטה, וכן גבי בוסר, ואפשר דהוא הדין שום. ועוד צ״ע דלא דמי כלל לזיתים וענבים שרובן לסחיטה כדפירש״י שם דף קמ״ג, אבל הני דמו לתותים ורמונים, עיין מג״א סי׳ ש״ך.
ועיקר תמיהתו לא קשיא מידי, דהא תותים ורמונים היוצא מהן אסור כמ״ש בסי׳ ש״ך, וע״כ צריך לומר גזירה משום זיתים וענבים וכולה חדא גזירה היא, כדאיתא בריש פ״ק דביצה. ואינך אמוראי לא פליגי על רבי יצחק אלא בביצה דלאו משקה היא כמו שכתב הרא״ש שם, וכן משמע בהדיא בגמרא ופירש״י שם ד״ה אם לאוכלין. משא״כ כשריסקן מבעוד יום אף בזיתים וענבים לא גזרו בכהאי גוונא. וכן הוא בהדיא בריא״ז סוף פ״ק עיי״ש אלא שיש שם חסרון וטעות סופר (וצ״ע):