Дополнение к началу симана

Орах Хаим · симан 301 · лист 20 из 31
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
לולֹא אָסְרוּ לִתֵּן כַּנְפֵי שׁוּלֶיהָ אֲפִלּוּ עַל כְּתֵפָיו אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַגְבִּיהַּ הַטַּלִּית שֶׁלֹּא תְלַכְלֵךְ בְּשׁוּלֶיהָ, אוֹ שֶׁלֹּא תִקָּרַע, אוֹ שֶׁלֹּא תְעַכְּבֵהוּ מִלָּלֶכֶת בִּמְהֵרָה, אֲבָל אִם כַּוָּנָתוֹ לְהִתְנָאוֹת בְּזֶה, כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁמִּתְנָאִים בְּזֶה גַּם בְּחֹל — הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ לְבִישָׁתָם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּמַשּׂוֹי. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לְקַפֵּל קַצְווֹת שׁוּלֵי טַלִּיתוֹ מִכַּאן וּמִכַּאן עַל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְנָאוֹת, וּבִלְבָד שֶׁאֶמְצָעִית שׁוּלֶיהָ מְשֻׁלְשֶׁלֶת לְמַטָּה מִכְּתֵפָיו וּמְכַסָּה רֹב גּוּפוֹ.
וְכָל זֶה בְּטַלִּית שֶׁהִיא חֲתִיכָה אַחַת מְרֻבַּעַת כְּמוֹ טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין בָּהֶם נְקָבִים לְהוֹצִיא הַיָּדַיִם מִתּוֹכָם, אֲבָל מַלְבּוּשִׁים שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶם וּמוֹצִיא אֶת הַיָּדַיִם מִתּוֹכָם — מֻתָּר לִתְפּוֹס בְּיָדַיִם מִקְצָת הַמַּלְבּוּשׁ אֲפִלּוּ בְּשׁוּלָיו לְהַגְבִּיהַּ שֶׁלֹּא יְעַכְּבוּהוּ מִלָּלֶכֶת, אוֹ שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ, אוֹ שֶׁלֹּא יִקָּרַע.
אֲבָל לֹא יַגְבִּיהַּ הַרְבֵּהח כָּל אֹרֶךְ שׁוּלֶיהָ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא רֹב גּוּפוֹ מְכֻסֶּה, וְלֹא יִהְיוּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כְּלָל, וְאַף אִם אֶמְצָעִית שׁוּלָיו מְכַסֶּה רֹב גּוּפוֹ — לֹא יַגְבִּיהַּ קַצְווֹת שׁוּלָיו עַל כְּתֵפָיו, כֵּיוָן שֶׁלְּיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה חִיּוּב חַטָּאת, וּלְדִבְרֵי הַכֹּל עַל כָּל פָּנִים נִרְאֶה כְּמַשּׂוֹי וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאַף שֶׁלָּבוּשׁ בּוֹ וּמוֹצִיא יָדָיו מִתּוֹכוֹ.
וּמַלְבּוּשִׁים שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּתְעַטֵּף בָּהֶן וְלֹא הוֹצִיא יָדָיו מִתּוֹכָם — אָסוּר לִתְפּוֹס קְצָתָם בְּיָדָיו לְהַגְבִּיהָם שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵיהֶם:
לזבִּמְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְקַפֵּל הַטַּלִּית וּלְהַנִּיחָהּ כָּךְ מְקֻפֶּלֶת עַל כִּתְפֵיהֶם סְבִיב צַוָּארָם וְהוֹלְכִין כָּךְ אַף בַּחֲצֵרוֹת וּבְבָתֵּיהֶם — מֻתָּרִים לָצֵאת כֵּן בְּשַׁבָּת אַף לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁדֶּרֶךְ מַלְּבּוּשׁ הוּא לָהֶם. אֲבָל אִם אֵין הוֹלְכִין כֵּן בְּבָתֵּיהֶם, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַחוּץ מְקַפְּלִין הַטַּלִּית עַל כִּתְפֵיהֶם תַּחַת הַגְּלִימָא לַהֲבִיאָהּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — אָסוּר לָצֵאת כֵּן בְּשַׁבָּת, וְאִם יָצָא — חַיָּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לְקַפֵּל צַד הַיָּמִין וּלְהַנִּיחָהּ עַל כָּתֵף שְׂמֹאל כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַטְּפִין בְּטַלִיתוֹת שֶׁל מִצְוָה וְלָצֵאת כֵּן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הוֹאִיל וְכָךְ הוּא דֶרֶךְ לְבִישָׁתָהּ אַף בַּבַּיִת.
וְכֵן יוֹצֵא אָדָם בְּסוּדָר הַמְקֻפָּל וּמֻנָּח עַל כְּתֵפוֹ, הוֹאִיל וְכָךְ הוּא דֶּרֶךְ לְבִישָׁתוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְרוֹךְ נִימָא מִן הַסּוּדָר עַל אֶצְבָּעוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל מֵעָלָיו.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
כל אורך כו׳. הנה המג״א כאן לא פירש עד כמה מיקרי דרך לבישה, וכן בש״ע סעיף כ״ט הדבר סתום ושקול, שמתחלה כתב למטה מכתפיו ואח״כ הוסיף גם גופו ולא פירש כמה ומסתמא רובו ככולו, וכיון שהט״ז פירש כן בהדיא ואין הש״ע ומג״א חולקין עליו בפירוש יש להחמיר כדבריו.
ומה שכתב מהרי״ל שהביא המג״א כאן, היינו שדעתו להחמיר במרזב משום תקוני מנא. אבל הש״ע ורמ״א ומג״א ושאר אחרונים שאנו נמשכים אחריהם שהשמיטו איסור זה, משום דרש״י יחידאה הוא בפירוש זה דמרזב, שרוב המפרשים והפוסקים פירשו בענין אחר. ולפי דעתם הדבר ברור ופשוט שאין לאסור כלל משום איסור הוצאה בנדון שכתב הט״ז ס״ק כ״ה. ואם נתכוין הט״ז לפרש״י הרי לא הזכירו כלל לעיל ואיך כתב כמ״ש לעיל. וגם לא הוי ליה למימר הנח להם כו׳ כיון שיש להם על מי שיסמכו. וגם מה שכתב בס״ק כ״א דכל הפוסקים כו׳, הוא תמוה מאוד, שבפירוש הרי״ף והרא״ש ותוס׳ וסיעתם לא נזכר כלל איסור זה, שלפי דעת הרי״ף והרא״ש אין איסור אלא כשנעשה כמרזב על השדרה, ולפי דעת התוס׳ וסיעתם אין איסור אלא כשהוא על כתפו בלבד ואינו מגיע על הזרוע עיין שם, וכן כתב הטור להדיא, והרמב״ם בלבד הוא שפירש לאסור גם על ידו, ונקט בלישניה המעוטף בטליתו כו׳ משמע דמיירי בחתיכה מרובעת שמתעטפין בה. ועוד שכיון שלפי דעת רוב הפוסקים אין לנו לאסור כלל בעל ידו כיון שלא נזכר בגמרא, אלא שאנו אוסרים מחמת שפסק הש״ע כרמב״ם, אם כן כיון שהש״ע עצמו מיקל במלבושים דידן אין לנו להחמיר כלל בדברי סופרים, בפרט שכמה אחרונים שאנו נמשכים אחריהם הסכימו עמו.
אבל על כתיפו פשיטא שיש לחוש לדעת הט״ז, כיון שלפי דעת רש״י ור״ן יש בזה חיוב סקילה לדעת הט״ז. ובפרט שגם הש״ע לא הזכיר כלל היתר על כתיפו, מכלל שחזר בו ממה שכתב בב״י, כמו שחזר בו לאסור בחתיכה מרובעת לתפוס קצתה, שבב״י התירה משום דלא דמי למה שכתב הרמב״ם וקפלה כו׳, שכשכנפיה מקופלין על ידו אין שם כלום מלבישת הטלית מן ידו עד הארץ ונראה כנושא משוי על ידו כמו שכתב הב״י בעל כתפו, משא״כ כשתופס למעלה משוליה אזי יש שם עוד מלבישת הטלית למטה מן ידו בדרך מלבוש, וכן כשתופס בשוליה ומגביה למעלה שמתקפל הטלית למטה וקיפול זה הוא למטה מידו בדרך מלבוש. ואפילו הכי בש״ע חשש להחמיר, שלא רצה לסמוך על סברתו אלא להקל במלבושים דידן בדבר שאין איסורו מפורש אלא בדברי הרמב״ם: