Дополнение к началу симана

Орах Хаим · симан 301 · лист 23 из 31
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל מִי שֶׁלִּסְטִים בָּאִים עָלָיו לִגְזוֹל מָמוֹנוֹ, אוֹ שֶׁעַבְדֵי הַמּוֹשֵׁל בָּאִים לְחַפֵּשׂ בְּתֵבָתוֹ לָקַחַת מָמוֹנוֹ, שֶׁהוּא בָּהוּל וְנֶחְפָּז לְהַצִּיל מֵהֶם — יֵשׁ מַתִּירִים לְטַלְטֵל מְעוֹתָיו בְּיָדוֹ לְהַחְבִּיאָם בְּמַחֲבוֹאוֹת. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲבוֹא בְּאוֹתוֹ חָצֵר — יֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא לְמָקוֹם אַחֵר דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ וּבְוַדַּאי יַצִּילֵם מֵהֶפְסֵד, וְאִם לֹא נַתִּיר לוֹ לְהַצִּיל עַל יְדֵי טִלְטוּל מֻקְצֶה וְטִלְטוּל הַכַּרְמְלִית שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה בְּהַצָּלָתָם, שֶׁיַּחְפִּירֵם בַּקַּרְקַע וְכַיּוֹצֵא בָזֶה (שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּהוּל וְנֶחְפָּז בְּהַצָּלָתָם — יְמַהֵר לְהַצִּילוֹ בְּכָל הַצָּלָה שֶׁתִּזְדַּמֵּן לוֹ יוֹתֵר בִּמְהֵרָה, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ הַאֵיךְ שֶׁאֶעֱשֶׂה לֹא אֶעֱשֶׂה בְּהֶתֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לְהַצִּיל עַל יְדֵי אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם — לֹא יַצִּיל עַל יְדֵי אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה).
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — אֵין לְהָקֵל אֶלָּא בְּאִסּוּר טִלְטוּל מֻקְצֶה, אֲבָל לֹא בְּאִסּוּר הַכַּרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של״ד:
מאלְבָדִים הַקָּשִׁים הַרְבֵּה — אָסוּר לְהוֹצִיאָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּף בָּהֶם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, לְפִי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְמַלְבּוּשׁ וְנִרְאִים כְּמַשּׂוֹי. אֲבָל אִם אֵינָם קָשִׁים הַרְבֵּה — מֻתָּר, אֲפִלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְהִתְעַטֵּף בָּהֶם, וְאֵין מִתְעַטֵּף בָּהֶם אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹצִיאָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם שָׁם הוּא אוֹ אַחֵר, וּבִלְבָד שֶׁיִּתְעַטֵּף בָּהֶם רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, אֲבָל אִם לֹא כִסָּה בָּהֶם רֹאשׁוֹ אֶלָּא כָּל גּוּפוֹ בִּלְבָד — לֹא נַעֲשׂוּ מַלְבּוּשׁ עַל יְדֵי כֵן, וְאָסוּר לְהוֹצִיאָם אֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לָהֶם לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶם גּוּפוֹ.
וְכֵן הַדִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַלְבּוּשׁ וְרוֹצֶה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּף בּוֹ כְּדֶרֶךְ מַלְבּוּשׁ, כְּגוֹן סָדִין אוֹ סוּדָר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
מבמֻתָּר לָצֵאת לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁנֵי מַלְבּוּשִׁים הַשָּׁוִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְאֶחָד מֵהֶם וְאֵינוֹ מוֹצִיא הַשֵּׁנִי אֶלָּא לְצֹרֶךְ חֲבֵרוֹ, וְאֵין הַשֵּׁנִי נִרְאֶה כְּמַשּׂוֹי הוֹאִיל וְהוּא לָבוּשׁ בּוֹ.
וַאֲפִלּוּ מִינֵי מַלְבּוּשִׁים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְעוֹלָם לְהִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁנַיִם לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲגוֹרוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ — אֵין הַשְּׁנִיָּה חֲשׁוּבָה מַשּׂוֹי, הוֹאִיל וְהוּא חָגוּר בָּהּ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ומיהו לענין מה שמבואר מספר התרומה וסייעתו דאף שישנו עליו כבר שייך איסור מוקצה, על כרחך לא פליגי עם האגודה בהא, שהרי בספר התרומה בסימנים סי׳ פ״ד ובסמ״ג והגהות מיימוניות שהביא ב״י סוף סי׳ תנ״ז מבואר כמו שכתב האגודה, וע״כ צריך לומר דשאני בין מטלטלו בבית להצניעו והוא הדין בין נושאו מרחוב לבית ובין נושאו בדרך עד שיגיע לעיר ולבית. ועוד דאף ברחוב מיד שנזכר צריך לילך בודאי ואינו רשאי לעמוד עוד כאן. דפשיטא דאינו יכול להניחו עליו כל השבת כולה כמבואר כאן במג״א דאם אין חשש סכנה אסור, וא״כ איזה שיעור יש לדבר, אלא ודאי דאפילו שהייה מועטת בעמידה לפוש שאינה צורך הליכה אסור, שלא להתירו אלא לטלטלו לכל מקום שירצה שלזה יש גבול וסוף, אבל לא לעמוד כמו שירצה, שלזה אין גבול שיכול לעמוד כל היום. ומשום הכי מי שהחשיך דעומד לפוש בכל פחות פחות מד׳ אמות מודה האגודה דאיכא נמי איסור טלטול כמו שכתב ספר התרומה. מיהו בסמ״ג והגהות מיימוניות שהביאו התוספתא דסוכה דאפילו נר בידו מניחו על הארץ משמע דפליגי על האגודה, ולכן טוב להחמיר אם הוא בידו ממש, וכמו שיתבאר בסי׳ ש״ח. אבל אם הוא תלוי עליו או אצלו בחיקו כמ״ש בסי׳ רס״ו הדבר פשוט להתיר, לפי מה שכתבו האחרונים כאן דהוי טלטול כלאחר יד, ואפילו לצורך המוקצה מותר. עיין במה שנתבאר בסי׳ רע״ו: