Поиск хамца

Орах Хаим · симан 433 · лист 7 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ה וְכֵן בַּיִת שֶׁהַתַּרְנְגוֹלִים מְצוּיִין בּוֹ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה בְּקַרְקָעִיתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁסָּמוּךְ לַפֶּסַח, דְּהַיְנוּ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, נִזְהַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּתוֹךְ זֶה הַבַּיִת, אֲבָל אִם לֹא נִזְהַר מִלֶּאֱכֹל בְּתוֹכוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח — הֲרֵי קַרְקָעִיתוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה כְּדִינָהּ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר, דְּכֵיוָן שֶׁאָכְלוּ שָׁם חָמֵץ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נָפַל שָׁם חָמֵץ עַל הַקַּרְקַע, וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן וַדַּאי חָמֵץ, וְסָפֵק אֲכָלוּהוּ הַתַּרְנְגוֹלִים, וְסָפֵק לֹא אֲכָלוּהוּ, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.
ו אֲבָל כָּל חָמֵץ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ זְמַן רַב קֹדֶם פֶּסַח, דְּהַיְנוּ קֹדֶם ל׳ יוֹם, יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי סְפֵקוֹת לְהָקֵל, שֶׁמָּא אֲכָלוּהוּ (וְשֶׁמָּא לֹא הִכְנִיסוּ לְשָׁם חָמֵץ), וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁלֹּא אֲכָלוּהוּ הַתַּרְנְגוֹלִים, שֶׁמָּא נִתְעַפֵּשׁ בְּאֹרֶךְ הַזְּמַן אוֹ נִמְאַס עַד שֶׁנִּפְסַל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב, וְאֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ כְּלָל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״בוְאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְדֹּק בְּכָל הַחֲדָרִים שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ בָּהֶם לְשֶׁמָּא הִכְנִיסוּ לְשָׁם חָמֵץ פַּעַם אַחַת, אַף שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה סְפֵקוֹת לְהָקֵל, שֶׁמָּא לֹא הִכְנִיסוּ שָׁם חָמֵץ מֵעוֹלָם, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר הִכְנִיסוּ, שֶׁמָּא חָזְרוּ וּנְטָלוּהוּ כֻּלּוֹ מִשָּׁם וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ שָׁם כְּלוּם, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט, שֶׁמָּא הָיָה זְמַן רַב קֹדֶם הַפֶּסַח וְנִתְעַפֵּשׁ בְּאֹרֶךְ הַזְּמַן אוֹ נִמְאַס עַד שֶׁנִּפְסַל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב — הַיְנוּ לְפִי שֶׁעִקַּר תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ אֵינָהּ אֶלָּא עַל הַסָּפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם חָמֵץ, וּמִן הַתּוֹרָה אֵין לָחֹשׁ כְּלָל לְסָפֵק כָּזֶה, שֶׁכְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה “אֵין מַחֲזִיקִין רֵעוּתָא”, כַּמְּבֹאָר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ל״ט, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים מֵחֲמַת חֹמֶר אִסּוּר הֶחָמֵץ הֶחֱמִירוּ לָחֹשׁ אַף לְסָפֵק כָּזֶה, וְלָכֵן הִתְקִינוּ מִצְוַת הַבְּדִיקָה, וְאִם כֵּן מַה לִּי סָפֵק אֶחָד וּמַה לִּי כַּמָּה סְפֵקוֹת.
אֲבָל סָפֵק הָרָגִיל מְאֹד, שֶׁרְגִילוּת הִיא שֶׁהַתַּרְנְגוֹלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹכְלִין כָּל מַה שֶּׁמּוֹצְאִין וְהוּא קָרוֹב לְוַדַּאי, אֶלָּא שֶׁסָּפֵק זֶה בִּלְבַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִידֵי וַדַּאי גָּמוּר, דְּהַיְנוּ חֶזְקַת חָמֵץ שֶׁהָיָה שָׁם, שֶׁוַּדַּאי גָּמוּר עָדִיף מִקָּרוֹב לְוַדַּאי, אֲבָל אִם יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק עוֹד סָפֵק אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁמָּא נִפְסַל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב בְּאֹרֶךְ הַזְּמַן, אַף עַל פִּי שֶׁסָּפֵק זֶה אֵינוֹ קָרוֹב לְוַדַּאי, מִכָּל מָקוֹם עַל יְדֵי סָפֵק זֶה הוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל הַוַּדַּאי גָּמוּר, דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק סָפֵק אַחֵר — הֲרֵי אֵינוֹ וַדַּאי גָּמוּר, וְאֵינוֹ אֶלָּא כְּקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ כָּאן חָמֵץ, וְיוּכַל סָפֵק שֶׁל אֲכִילַת תַּרְנְגוֹלִים שֶׁהִיא קָרוֹב לְוַדַּאי לְהוֹצִיא מִידֵי קָרוֹב לְוַדַּאי.
וְעַיֵּן בְּסִימָן תמ״ד שֶׁאֲפִלּוּ בַּיִת הַצָּרִיךְ בְּדִיקָה בְּקַרְקָעִיתוֹ, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ אֶלָּא אַחַר פֵּרוּרִין גְּדוֹלִים קְצָת, אֲבָל פֵּרוּרִים הַדַּקִּין אֲפִלּוּ רוֹאֶה אוֹתָם מֻנָּחִים עַל גַּבָּיו — אֵין צָרִיךְ לְהַגְבִּיהָם וּלְבַעֲרָם אִם הֵם מֻנָּחִים בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁמֵּאֲלֵיהֶם הֵם מִתְבַּעֲרִים עַל יְדֵי דְּרִיסַת הָרַגְלַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹאֶה אוֹתָם מֻנָּחִים שָׁם לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית, שֶׁאָז הוּא חַיָּב לְבַעֲרָם מִן הָעוֹלָם מִיָּד שֶׁיִּרְאֵם עַיֵּן שָׁם:*ד.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
וכן בית שהתרנגולים כו׳ בד״א כו׳ אבל אם לא נזהר כו׳. כן דעת הב״ח ומ״א. ואף מהרי״ו ס״ל דזה נקרא חמץ ודאי כמו שהעתיקו האחרונים בשמו.
אלא שהמ״א בסק״ט העתיק בשמו אי ליכא שם תרנגולים כו׳, והוא תמוה לכאורה, דהא אין ספק מוציא מידי ודאי כמ״ש הב״ח, וגם המ״א עצמו הסכים בזה לדבריו בסק״י*. והנה במ״א ובאלי׳ זוטא סיימו בלשון מהרי״ו והוי כמו חמץ בבור (דלא כבאר היטב שהגיה חמץ ברור). וכוונתו דחמץ שתחת הספסלים אין דרך בני אדם להשגיח ולעיין שם, ובודאי לא יראה בפסח החמץ המונח שם ולא יבא לאכלו, אלא שיש לחוש שמא דרך מקרה ישוח ויבקש שם ויראה את החמץ, וה״ז דומה לחמץ בבור דלא אתי למיכליה אלא אם כן ניחוש שמא דרך מקרה ירד לבור בפסח ויראה החמץ ויאכלנו כדאיתא בגמרא, וס״ל למהרי״ו כדעת הטור סימן תל״ח, דככר בבור צריך להוציאו אפילו קודם זמן איסורו ולא מהני מה שיבטלנו אח״כ, כמ״ש הב״י מתחלה שהוא מדוקדק בלשון הטור, והסכים לזה הדרכי משה שם. וכיון שזהו בעיא דלא איפשטא**, לכן אם יש עוד ספק כגון שיש לתלות באכילת התרנגולים אפשר להקל ולומר דהוי ספק ספיקא, ולכן כתב מהרי״ו אי ליכא תרנגולים דאז אי אפשר למצוא שום צד היתר לדעתו שפוסק כהטור. אבל לדידן דקי״ל בסי׳ תל״ח כהרמב״ם דככר בבור אין צריך להוציאו, והטעם כתב המ״א בשם המגיד משנה דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת דדי לו בביטול***, ובמפולת בעינן גובה ג׳ טפחים כדי שלא יהיה הכלב יכול לחפש אחריו, א״כ תחת הספסלים שהכלב יכול להוציאו משם לא דמי כלל למפולת ולחמץ בבור, וצריך להוציאו משם, וספק אכילת התרנגולים אינה מוציאה מידי ודאי חמץ. ותו מדהסכימו האחרונים למהרי״ו לכל הפחות היכא דליכא תרנגולים דצריך בדיקה תחת הספסלים, מכלל דלא דמי כלל לחמץ בבור דקיימא לן בסימן תל״ח דדי בביטול, אם כן אף בדאיכא תרנגולים צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי, וכמ״ש בפנים בסוף הסימן: [*]
ובאלי׳ זוטא העתיק לשון מהרי״ו ולא העתיק אי ליכא כו׳. **
אלא דהטור ומהרי״ו סבירא להו דתיקו דאיסורא לחומרא אפילו באיסור דרבנן. ***
והיינו כשיטת הסמ״ק דביטול דמפולת הוא דאורייתא ומן התורה עובר בבל יטמין אם לא ביטל, דאילו לשיטת רש״י ור״ן דמפולת הרי הוא כמבוער לגמרי מן התורה אפילו בלא ביטל, ואפילו לכתחלה יכול להפיל עליו מפולת כמ״ש הפר״ח וכמ״ש בפנים, אם כן פשיטא דלא הוי כמו חמץ בבור שעובר בבל יטמין מדאורייתא אם לא ביטלו, וכ״כ הפר״ח בסוף סי׳ תל״ח.]
אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב כו׳ יש בו ב׳ ספיקות כו׳. אף דהמ״א בסק״י כתב ספיקי טובא, אין כוונתו דוקא ג׳ או ד׳ ספיקות, וכדעת הש״ך ביו״ד סימן ק״י (בכללי הס״ס) דג׳ ספיקות מוציאין מחזקת איסור, דהא המ״א עצמו כתב בסימן תל״ט סק״ג דשמא גררוהו מבית זה ושמא אכלוהו אינן נחשבין לב׳ ספיקות אלא לספק אחד*, וא״כ החור שהכניס עכבר לתוכו חמץ קודם שלשים יום אין בו אלא ב׳ ספיקות להקל, דהיינו שמא אכלוהו או גררוהו וניטל מבית זה ואין כאן חמץ כלל, ואם תמצא לומר שהוא עדיין שם שמא נמאס ונפסל מאכילת כלב וכמ״ש בפנים, דזה הוי ספק ספיקא גמור**, ואפ״ה שרי כאן. [*]
והוי ב׳ ספיקות משם אחד עיין בכללי הספק ספיקא להש״ך ופר״ח. ועיין בח״י. **
דשמא נתכבד לא שייך בחורים וסדקים. ותו דהיינו גררוהו עיין מ״א סי׳ תל״ט.]
ובס״ק י״ו כתב המגן אברהם וספיקי טובא איכא, ואפילו הכי צריך בדיקה אם לא משום סכנה. ועכצ״ל כמ״ש בפנים דעיקר הבדיקה נתקנה על הספק, כמ״ש האחרונים בסימן תל״ט בשם המ״מ. ומה שהקילו שם בספק ספיקא היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר, אבל תחלת הבדיקה כיון שנתקנה על הספק, והיינו ספק שאין לחוש לו מן התורה אלא שחכמים חששו לו אין חילוק בין ספק אחד לכמה ספיקות***, כדמוכח מחדר המשכנות ובי תמרי ובי ציבי וכמ״ש בפנים, ועיין מ״ש בסימן תל״ט. [***
וכעין זה כתבו התוספות לענין ספק טומאה ברה״י.]
ומה שהקילו בספק אכילה היינו משום שהוא ספק הרגיל וקרוב לודאי, וכמ״ש התוספות ד״ה ואם תמצא לומר, וכמ״ש בפנים****. אבל חטיטת הכלב בגל אינו ספק הרגיל ואינו קרוב לודאי שיאכלנו על ידי חטיטה, אלא חיישינן שמא כשיריח ריחו יחפש אחריו ויתחיל לחטט אחריו עד שיגלנו מלמעלה ולא יגמור לחטט עד שיאכלנו. ועוד דלא תלינן בספק אכילה בסימן תל״ט אלא בככר קטן שי״ל אכלו כולו, ועכברים ותרנגולים שכיחי הרבה, מה שאין כן חטיטת הכלב אינו ספק הרגיל כי שמא ישייר זה מאכילתו ולא יבא אחר לאכול כולו. ולא אמרינן ודאי גררוהו אלא לחורן כדפרש״י, וכן עורבים לקן שלהם, אבל הכלב כשאינו חפץ לאכול ורוצה להצניע אין לו מקום צנוע מן הגל הזה*****. ובזה נתיישבו כל דברי המ״א על נכון: [***]
ולכן בצירוף עוד ספק אחד מהני אפילו להוציא מחזקת איסור, וכמו שכתבתי בפנים, ואין צריך ג׳ ספיקות אפילו לדעת הש״ך. ואפילו הט״ז ופר״ח דס״ל אפילו כמה ספיקות אין מוציאין מחזקת איסור, מ״מ מודו הכא בספק הרגיל וקרוב לודאי. ותדע דהא כתב המ״מ דגבי בדיקה חששו להרבה ספיקות, ואפ״ה ספק הרגיל שאני. *****
ועוד דלא אמרינן גררוה אלא כשאינו מחוסר אלא גרירה, אבל הכא מחוסר חטיטה וגרירה.]
מקור ההוספה · Объяснение происхождения — под чертой сказано, откуда взялась вставка: записи автора, свидетельство сыновей, глосса брата, редакция Кехот, авторство не установлено, пропуск в издании
נמצא בכתבי המחבר