Поиск хамца

Орах Хаим · симан 433 · лист 8 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כווְכֵן הַדִּין בְּכָל הַחֲדָרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַכְנִיס בָּהֶן חָמֵץ מֵעוֹלָם וְרָאָה קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁהִכְנִיס עַכְבָּר בָּהֶם חֲתִיכוֹת חָמֵץ — אֵין צָרִיךְ לְבָדְקָן בְּלֵיל י״ד מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֲבָל אִם רָאָה תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם צָרִיךְ לְבָדְקָן בְּלֵיל י״ד, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תל״ח, וְעַיֵּן בְּסִימָן תס״ה:
כזוְכֵןז רֶפֶת שֶׁל בָּקָר וְלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים, אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁהָיָה בָּהֶם וַדַּאי חָמֵץ בְּתוֹךְ ל׳ יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא מֻנָּח שָׁם, הוּא חַיָּב לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ בָּהֶם אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵיל י״ד לְאוֹר הַנֵּר וּלְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם.
וְאִם הוּא רוֹצֶה לִתֵּן לִפְנֵי הַבְּהֵמוֹת וְתַרְנְגוֹלִים לֶאֱכֹל זֶה הֶחָמֵץ אוֹ חָמֵץ אַחֵר — צָרִיךְ הוּא לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לֶאֱכֹל, וּלְעַיֵּן עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִדְחֲפוּ וִיגַלְגְּלוּ מִן הֶחָמֵץ כְּלוּם לְמָקוֹם אַחֵר צָנוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁמָּא יְהֵא מֻנָּח שָׁם עַד כְּנִיסַת הַפֶּסַח וְיַעֲבֹר עָלָיו בְּ“בַל יִמָּצֵא”. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מְעַט חָמֵץ מֵאֲכִילָתָם — יִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם וְלֹא יַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר מֻנָּח שָׁם עַד כְּנִיסַת הַפֶּסַח.
וַאֲפִלּוּ אִם דַּעְתּוֹ לֵילֵךְ אֲלֵיהֶם כְּשֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית וְלִרְאוֹת אִם מֻנָּח שָׁם מְעַט חָמֵץ שֶׁיְּבַעֲרֶנּוּ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כְּשֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר חָמֵץ יִשְׁכַּח עַל הֶחָמֵץ שֶׁנָּתַן לִפְנֵיהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ אָז לָחֹשׁ שֶׁמָּא נִשְׁתַּיֵּר מְעַט חָמֵץ מֵאֲכִילָתָם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם לֶאֱכֹל שֶׁלֹּא לָזוּז מֵהֶם עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לֶאֱכֹל, וְיַצְנִיעַ הַמְשֻׁיָּר כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תל״ד, שֶׁאָז בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁכַּח לְבַעֲרוֹ בִּשְׁעַת הַבִּעוּר, כְּמוֹ שֶׁאֵין שׁוֹכֵחַ לְבַעֵר כָּל חָמֵץ הַיָּדוּעַ לוֹ:
כחקַרְקָעִית הֶחָצֵר אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, לְפִי שֶׁעוֹרְבִין וּשְׁאָר עוֹפוֹת מְצוּיִין שָׁם, וְהֵם אוֹכְלִים כָּל חָמֵץ שֶׁנּוֹפֵל. וַאֲפִלּוּ אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בֶּחָצֵר וַדַּאי חָמֵץ — אֵין צָרִיךְ לִטְּלוֹ מִשָּׁם בִּשְׁעַת בְּדִיקַת לֵיל י״ד.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
רפת של בקר כו׳ לבדוק ולחפש כו׳ בליל י״ד כו׳. הנה ליישב לשון הסמ״ק שהעתיק הש״ע כאן, עם לשון הגהות מיימוניות שהעתיק בסוף סימן תמ״ה, יש ג׳ שיטות. דעת רמ״א כפי מה שפירש המ״א דבריו וכן דעת הלבוש וחק יעקב, דסמ״ק מיירי בשעת הביעור אבל קודם לכן מותר להשליך כמ״ש הגהות מיימוניות, ובלבד שילך ויראנו כשתגיע שעת הביעור. ודעת הב״ח וט״ז ופר״ח, דסמ״ק מיירי ג״כ קודם זמן הביעור והיינו בליל י״ד זמן הבדיקה ומיירי בחצר שלו והגהות מיימוניות מיירי בחצר של הפקר. ודעת המ״א לחלק בין עורבים דבהא מיירי הגהות מיימוניות ובין שאר עופות המצויים בחצר דמיירי בסמ״ק, ואידי ואידי מיירי קודם זמן הביעור כדעת הב״ח.
ונמצינו למדים לפי שיטת הב״ח ומ״א וט״ז ופרי חדש דעופות המצויים בחצר שלו וכן רפת בקר ולולין צריך לבדוק בליל י״ד אם יש בהם ודאי חמץ, ואין לו להניחו שם עד שעת הביעור, עיין בט״ז סי׳ תמ״ה מבואר כן בהדיא. והטעם דחיישינן שמא ישכח בעת ההיא, שהרי מטעם זה תיקנו בדיקת כל החדרים בליל י״ד בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם, ומאי שנא רפת ולולין משאר כל החדרים, וכי מפני שיש בהם ודאי חמץ יפה כחם, ואפילו אם יודע היכן מקומו הרי דעתו שהבהמות יאכלוהו, ואסור לו להאכילם אא״כ עומד עליהם לראות שלא יצניעו ולבער מה ששיירו כמ״ש בטוש״ע סימן תמ״ג. ודוחק לחלק בין מאכילם לאוכלים מעצמם. ואף ששם מיירי בשעה ה׳, מכל מקום בזה אין סברא כלל לחלק בין שעה ה׳ לקודם. ועוד שהטוש״ע הוציא זה מהרא״ש ריש פרק כל שעה, וברא״ש מבואר בהדיא דמלאחר הבדיקה ואילך דינא הכי, עיי״ש במה שהוציא דין זה ממתניתין דקתני ומה שמשייר כו׳, ובהמה דומיא דחיה*. [*
וע״ש בגמרא דבבהמה איכא ריעותא דמשיירא ובחיה איכא ריעותא דמצנעא, ועל זה תמהו התוספות והרא״ש האיך שרי להאכיל לחיה המצנעת, ותירץ הרא״ש דצריך לעמוד ולראות שלא תצניע, ובהמה מסתמא דומיא דחיה, וצריך גם כן לראות ולבער המשוייר דחיישינן שמא ישכח אח״כ, דבשביל חשש זה הוה ס״ד בגמ׳ דאסור להאכילה אף אם עומד עליה, לפי פי׳ הרא״ש שם ע״ש היטב.]
ואף אם נפרש לשון הגהות מיימוניות שבסי׳ תמ״ה כפי׳ הלבוש דמיירי בחצר שלו, וכמ״ש המ״א בסי׳ תמ״ה שכ״מ בהגהות מיימוניות, וגם לא נחלוק בין עורבים לשאר עופות כמו שחילק המ״א, אעפ״כ אין לנו לפסוק כהגהות מיימוניות, לפי שהגהות מיימוניות ס״ל כהתוס׳, שדרכו להמשך אחר התוס׳ בכל מקום כמ״ש הב״י בהקדמתו, והתוס׳ ר״פ כל שעה חולקין עם הרא״ש, ולפי דבריהם שרי להאכיל לחיה אע״פ שאינו עומד עליה, וכל שכן לבהמה, ואנן קי״ל כהרא״ש, שכ״פ הטוש״ע סי׳ תמ״ג: