Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 2 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וַאֲפִלּוּא יֵשׁ בַּתַּעֲרֹבֶת הַרְבֵּה חָמֵץ יוֹתֵר מִכְּזַיִת שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֵר מִן הַתּוֹרָה וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ — הֲרֵי הוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה עַל יְדֵי שֶׁיִּפְדֶּה אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבּוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה אֶלָּא מִשּׁוּם קְנָס שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים עַל שֶׁעָבַר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה”, וְזֶה שֶׁמַּשְׁלִיךְ דְּמֵי הֶחָמֵץ לְאִבּוּד וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ — אֵין לָנוּ עוֹד לְקָנְסוֹ.
וְכֵןב יָכוֹל לִמְכֹּר כָּל הַתַּעֲרוֹבוֹת לְנָכְרִי חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִטֹּל מִמֶּנּוּ דָּמִים רַק מַה שֶּׁהַתַּעֲרֹבֶת הוּא שָׁוֶה בְּלֹא הֶחָמֵץ שֶׁבְּתוֹכוֹ, דְּנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה כְּלָל מֵהֶחָמֵץ. וְלֹא הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא לְאַחַר הַפֶּסַח, שֶׁאַף הֶחָמֵץ עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּעַיִן, שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל בְּפֶסַח אָסוּר לִמְכֹּר שׁוּם תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ הָאָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ז:
דוְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ בַּתַּעֲרֹבֶת טַעַם הֶחָמֵץ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין בּוֹ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הֶחָמֵץ, אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ שִׁשִּׁים, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הֶחָמֵץ נוֹתֵן טַעַם בְּשִׁשִּׁים פְּעָמִים כְּמוֹתוֹ, אִם נִבְלַל הֶחָמֵץ בְּהַתַּעֲרֹבֶת יָפֶה יָפֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ חָמֵץ מַשֶּׁהוּ עוֹמֵד בְּעֵינוֹ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת — מֻתָּר אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל כָּל הַתַּעֲרֹבֶת בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ז, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:
האֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְבַטֵּל חָמֵץ בְּשִׁשִּׁים קֹדֶם הַפֶּסַחג בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְאָכְלוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַטֵּל אִסּוּר בַּיָּדַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁקֹּדֶם הַפֶּסַח עֲדַיִן שְׁעַת הֶתֵּר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן כְּדֵי לְאָכְלוֹ בִּשְׁעַת אִסּוּרוֹ, דְּהַיְנוּ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח — הֲרֵי זֶה כִּמְבַטֵּל אִסּוּר.
אֲבָל מֻתָּר לְבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּשִׁשִּׁים קֹדֶם הַפֶּסַחד כְּדֵי לְהַשְׁהוֹתוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא מְבַטְּלוֹ בִּשְׁעַת הֶתֵּר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בִּשְׁעַת הֶתֵּר — אֵין כָּאן מְבַטֵּל אִסּוּר:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ואפי׳ יש כו׳. כן דעת העולת שבת והאלי׳ זוטא בשם רמ״א ולבוש, וכן משמע בט״ז וחק יעקב בסוף סי׳ תמ״ז, וכן הוא בפרי חדש שם. ואף המ״א לא הסכים בהדיא עם הב״ח, אלא שהעתיק דעתו בשמו והרוצה לחלוק יחלוק, ואם היה מסכים עמו היה כותב דעתו בסתם ואח״כ היה רושם בשני חצאי לבנה מבטן מי יצאו הדברים, כדרכו בכל מקום כשמסכים לדברי הפוסקים שמעתיק, אבל כאן לא עשה כן לפי שאינו מסכים עמו בבירור. ובס״ק מ״ה חלק עליו בהדיא וכתב שאין להקל נגד כו׳ מכלל שלא הסכים עמו במה שהעתיק דבריו. ובלאו הכי בדברי סופרים הלך אחר המיקל ובפרט שהמה רבים:
וכן יכול כו׳. הנה פרי חדש פסק כן אף בתוך הפסח לפי שכל איסורין לסתם יינן מדמינן להו כמ״ש הר״ן בפרק ג דע״ז שכך כתבו הראשונים ז״ל עכ״ל בסי׳ תס״ז סעיף י. אבל אנן לא קיי״ל הכי, אלא כמ״ש רמ״א שם. והוא מדברי הר״מ שהובא במרדכי פרק כל שעה והעתיקו במ״א סי׳ תמ״ה שכל שגוף איסור דאורייתא מעורב בו לא מהני תקנה זו דמדמינן ליין נסך ודאי שנתערב יין ביין ע״ש. וא״כ באיסור דרבנן כ״ע מודו דלסתם יינן מדמינן להו דאף יין ביין שרי, וכ״ש בדין חמץ שעבר עליו הפסח דקיל טפי מסתם יינם, שהרי הוא בטל בס׳ לכ״ע ולרוב הפוסקים ברובא בעלמא וסתם יינם אוסר במשהו מדינא דגמרא. וכ״מ בהדיא במ״א וחק יעקב סי׳ תמ״ה דכל היכא דליכא איסורא דאורייתא לסתם יינן מדמינן להו אף בתוך הפסח.
ומה שהזכיר רמ״א בסוף סימן תמ״ז תקנתא דפדיון, ולא הזכיר תקנתא דמכירה לנכרי, היינו משום דכוונתו למצוא היתר אף באכילה, כמ״ש המ״א שכן משמע מלשון רמ״א:
במתכוין כדי כו׳. כן כתבו הב״ח והמ״א בסי׳ תמ״ז ועולת שבת בסימן תס״ז וצמח צדק בסי׳ פ(ו). והחק יעקב עצמו הסכים לדבריו. וכן הוא דעת הטור סי׳ תנ״ג שכתב ואין כאן מבטל איסור כיון שאינו מתכוין כדי לבטל, משמע דבמתכוין אסור. וכ״כ בדרכי משה שם בשם תשובת הר״ן, הביאה הב״י סי׳ תס״ז. וכ״כ הרשב״א בתשובה הביאה המ״א בסי׳ תמ״ז. וכן הוא דעת מהר״מ (אף דלא קי״ל כותיה במה שמחמיר בשאינו מתכוין), הובאו דבריו בתשובת הרשב״א סי׳ תתל״א. וכ״כ הפרי חדש בפשיטות בסימן תנ״ג ע״ש.
והנה לפי ראיות הט״ז יהיה מותר לערבו בידים כמו בסוכה, וזה ודאי אינו. וכ״מ בהדיא בש״ע וכל האחרונים בסי׳ תנ״ג דנהגו לנקר הרחיים מקמח חמץ הנדבק בהם, ובודאי יש ס׳ בקמח הנטחן נגד קמח הנדבק ברחיים, ואם מעיקר הדין היה מותר לערבו בידים לא היה מקום להחמיר לנקרו. ואם חששו להאומרים דקמח בקמח נקרא יבש ביבש, כבר נהגו מחשש זה לאפות הכל קודם הפסח כמבואר בחק יעקב שם. וכ״מ בש״ע סי׳ תנ״ב עיין במ״ש שם בפנים ובחק יעקב שם ס״ק י״ח ופרי חדש שם. וכן מסתבר באמת, דאל״כ יהא מותר לערב חלב בתוך קדירה שמרתיחין בה מים לבשל שם בשר במים אלו עם מעט החלב שנתבטל בס׳ במים קודם שנתן שם הבשר כיון שאין כאן איסור עדיין, וח״ו ישתקע הדבר ולא יאמר. ועיקר ראייתו של הט״ז היא מסי׳ תרכ״ו, כבר תירץ שם המ״א בשם הר״ן בטוב טעם ודעת. ופשיטא שאין לסמוך על הט״ז וחק יעקב נגד מהר״ם ורשב״א ור״ן וטור וב״י ורמ״א בדרכי משה וב״ח ומ״א ועולת שבת וצמח צדק וחק יעקב ופרי חדש:
כדי להשהותו כו׳. כן דעת הטור והב״ח סוף סי׳ תמ״ז, וכ״מ בפרי חדש סי׳ תס״ז סעיף א׳ לדברי האומרים דאינו חוזר וניער ע״ש. ואף המ״א בסי׳ תמ״ז ס״ק מ״ה כתב שכן עיקר, אלא שמסיים שאין להקל נגד הרשב״א, והיינו משום שלא היה לפניו אלא דברי הב״ח שהכריע כהטור נגד הר״ר יונה, ולא רצה המ״א לסמוך על הכרעתו כיון שהרשב״א מסכים עם הר״ר יונה, אבל אנן שיש לפנינו דברי הט״ז וחק יעקב שפסקו כראבי״ה ומרדכי להקל אפילו כדי לאכול בפסח, אף שבזה דבריהם דחוים מהסכמת רוב ראשונים ואחרונים (ומראבי״ה אין ראיה כמו שיתבאר), מ״מ לענין להשהותו לא נדחו דבריהם, והטור והב״ח והפרי חדש מסכימים עמהם להקל, וגם המ״א כתב שכן עיקר. והדרינן לכללין שבדברי סופרים הלך אחר המיקל: