Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 3 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְה תִּקּוּן עֲשִׂיָּתוֹ עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה לְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבַעֲרוֹ, אֲבָל דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ עֲשִׂיָּתוֹ הוּא עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, כְּגוֹן מוּרְיָס (פֵּרוּשׁ שֻׁמַּן דָּגִים) שֶׁמְּשִׂימִין בּוֹ לֶחֶם קָלוּי, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַלֶּחֶם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ תִּקּוּן הַמּוּרְיָס הוּא עַל יְדֵי לֶחֶם — הֲרֵי הוּא חָשׁוּב וְאֵינוֹ בָּטֵל בַּמּוּרְיָס אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף, וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם לֹא בִּעֲרוֹ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח — אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, אֶלָּא אִם כֵּן פּוֹדֶה אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹ מוֹכֵר לְנָכְרִי חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבּוֹ, כְּדִין חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח:
זוְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ בַּתַּעֲרֹבֶת מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ אֶלָּא שֶׁנִּבְלַל יָפֶה יָפֶה וְאֵינוֹ נִכָּר, אֲבָל אִם אֵין מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ כְּלוּם בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת אֶלָּא טַעְמוֹ בִּלְבַד, כְּגוֹן תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בִּכְלִי אֶחָד עִם חָמֵץ וְקִבֵּל טַעַם הֶחָמֵץ וְאֵין בּוֹ כְּלוּם מִמַּמָּשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר “לֹא יֵרָאֶה לְךָ”, וְטַעַם חָמֵץ זֶה הַמֻּבְלָע בַּתַּבְשִׁילו אֵינוֹ נִרְאֶה לְךָ.מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת, הֲרֵי גּוּף הֶחָמֵץ נִרְאֶה לָעַיִן, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית צוּרָתוֹ עַל יְדֵי הַתַּעֲרֹבֶת.*יד
וּמִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח אֲפִלּוּ יַצְנִיעֶנּוּ בְּחֶדֶר מְיֻחָד שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְשָׁם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח עַל אִסּוּר חָמֵץ, שֶׁהֲרֵי רָגִיל בּוֹ כָּל הַשָּׁנָה וְיֵלֵךְ וְיֹאכְלֶנּוּ.
וְאִם שָׁכַח וְלֹא בִּעֲרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח וְנִזְכַּר בְּתוֹךְ הַפֶּסַח — צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי. אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עַל בִּעוּר זֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹז רַק מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ תַּקָּלָה שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ, אֲבָל הַבִּעוּר מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מִצְוָה — לֹא שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ עַל מִצְוַת בִּעוּר.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
תיקון עשייתו כו׳. כן כתב הרשב״א בתשובה בשם הראב״ד, הביאה המ״א כאן בקוצר, והובאה באורך בב״י יו״ד סי׳ קל״ד בלי שום חולק ע״ש, ופסק כן בש״ע שם. וכ״כ הרא״ש בשם הראב״ד בפרק ה׳ דע״ז סי׳ ל׳. וכ״כ רבינו ירוחם, הובא במ״א. וזהו ג״כ כוונת הרא״ש רבו במה שכתב גבי אלמור״י אבל לעירובי ולשהויי לא, והובא במ״א ס״ק י״ד, וכתב על זה עיין מ״ש סעיף א׳, ר״ל שבסעיף א׳ הביא דעת הרשב״א ורבינו ירוחם, ומדבריהם נלמוד טעם למה אסור לעירובי כו׳, הרי הטור בסוף סי׳ תמ״ז מתיר לעירובי ולשהויי, וכך פסק הב״ח ומ״א ושאר אחרונים, אלא ודאי דהטעם הוא משום שדרך תיקון עשייתו כו׳, כמ״ש הרשב״א. והחק יעקב מפני שאין דברי המ״א חשובים בעיניו לדקדק בלשונו, לא השגיח על מ״ש עיין במ״ש בסעיף א׳, והשיג עליו שלא כדת ודברי המ״א ברורים.
וזהו ג״כ כוונת הב״י בשו״ע, שבשו״ע סי׳ תמ״ז נראה שמסכים להאומרים דאינו חוזר וניעור וכאן אסר התריאק״ה בפסח, לפי שנמשך אחר דברי רבינו ירוחם הנ״ל שהעתיק בב״י בסי׳ תמ״ז. ואף רמ״א לא הגיה עליו, אלא משום דהעתיק לשון רמב״ם סוף פרק ד׳, דמלשונו משמע אף דבר שאין דרך תיקון עשייתו כך אסור באכילה, אבל בתריאק״ה אפשר דמודה ליה, שהרי הרא״ש וטור העתיקו דברי הרמב״ם בדין התריאק״ה ובדין חוזר וניעור פליגי עליה, כמבואר בסי׳ תמ״ב ע״ש בטור וב״י. וכ״כ שם הפרי חדש שזהו דעת הש״ע. ואף אם נאמר דאין כן כוונת רמ״א בהג״ה, מ״מ לענין הלכה יש לנו לפסוק כרשב״א וראב״ד ורא״ש ורבינו ירוחם וטוש״ע ומ״א ופרי חדש, ובפרט שביו״ד הסכימו הכל לדברי הרשב״א, וגם הט״ז כאן אוסר התריאק״ה באכילה. ואף החק יעקב לא התירו אלא משום דאשתמיטתיה כל דברי פוסקים הללו, שהרי לא הביאן כלל, ואלו ראה דבריהם לא היה משיג על המ״א כמ״ש.
ולכך השמטתי מתני׳ דכותח כו׳, שזהו נכלל במה שכתבתי שדרך תיקון עשייתו כו׳ כמבואר ברשב״א, והעתקתיה במקומה קודם סי׳ תכ״ט:
אינו נראה לך כו׳. כ״מ במ״א ריש סי׳ תנ״א בשם הראב״ן שכתב דתערובת חמץ אסור להשהותו משום דנראה הוא אלא שאינו ניכר, משמע דהטעם שאינו נראה שרי מדאורייתא, ואין לומר דנקרא מצוי לך, דאם יאכלנו ירגיש טעם החמץ, דא״כ אף בכלים שנבלע בהם חמץ הרבה ונותנים טעם בהמתבשל בתוכם יאסר להשהותן דנקרא מצוי לך אם יבשל בהם ויאכל התבשיל ירגיש טעם החמץ, אלא ע״כ צ״ל כיון דעכשיו בשעה שאתה מחייבו לבערו אין ממשות החמץ מצוי בעולם אלא בלוע בכלי א״צ לבערו, וכל שכן בטעם הבלוע שאין שם מממשות החמץ כלל שאין צריך לבערו מן התורה כמ״ש החק יעקב *. [*
אך אין טעם נכון מבואר בדבריו לחלק בין אכילה לביעור, לשיטת הרמב״ם ושו״ע דזה תלוי בזה, כמבואר במ״א, וכדמשמע בפרק קמא דביצה שהן למידין זה מזה. כבר תמה עליו בסי׳ צ״ה.]
איברא דבמ״א סימן זה סק״ח משמע קצת כמ״ש העולת שבת ואלי׳ זוטא. וכן הוא האמת בודאי לשיטת ר״ת וסיעתו דכל היכא דאיכא טעם האיסור אף שאין בו כלום מממשו לוקה וחייב כרת על כזית ממנו כמו על האיסור עצמו שההיתר נתהפך להיות כגוף האיסור כמ״ש התוס׳ והרא״ש סוף פרק גיד הנשה. וההיא דפרק בתרא דע״ז טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו מוקי לה במין במינו כמבואר שם, א״כ פשיטא דעובר בבל יראה ובל ימצא על כזית ממנו, כיון שחייב עליו כרת, לפי שגוף ההיתר נעשה איסור א״כ החמץ נראה ומצוי. והנה הטור בסי׳ תנ״ג פסק כרבינו תם, שלא הצריך כזית בכדי אכילת פרס אף בשאר מינים דלא שייך טעמא דגרירא. וכ״כ הש״ך ביו״ד סי׳ שכ״ד ס״ק י״ז, דלרא״ש וטור א״צ כזית בכדי אכילת פרס משום דטעם כעיקר דאורייתא, והיינו משום שגוף ההיתר נתהפך לאיסור, כמבואר בהדיא ברא״ש סוף הלכות חלה ע״ש. ומה שבסימן צ״ח בטור יו״ד העתיק דעת רבינו חיים, כבר עמד בזה הפרי חדש ריש סי׳ זה ע״ש. ולפי זה היה נראה לפסוק כהעולת שבת. אך דעת הש״ע ומ״א בסי׳ ר״ח ס״ט מבואר בהדיא דלא חששו לסברת ר״ת, אף להחמיר בשל תורה אם אכל ושבע, שהרי מבואר שם במ״א דדין חלה ובהמ״ז שוין לגמרי בין להקל בין להחמיר ע״ש, וכיון שפחות מכזית בכדי אכילת פרס אינו מברך בהמ״ז אפילו אכל הרבה הוא הדין דאינו חייב בחלה, דלא כמ״ש הש״ך ביו״ד. ובלאו הכי דעת הרמב״ם ורש״י דטעמו ולא ממשו לאו דאורייתא. וגם דעת הראב״ד ורשב״א ור״ן דאינו חייב אלא אם כן אוכל פרס שלם, דלא כר״ת ודלא כרבינו חיים, וכך פסק הפר״ח.
לפיכך העיקר בדין זה להקל במקום הפסד מרובה ולהחמיר במקום שאין הפסד מרובה:
רק משום חשש כו׳. עי׳ במ״ש סי׳ תמ״ו בעז״ה:
מקור ההוספה · Объяснение происхождения — под чертой сказано, откуда взялась вставка: записи автора, свидетельство сыновей, глосса брата, редакция Кехот, авторство не установлено, пропуск в издании
נמצא בכתבי המחבר