Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 13 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אִם אֵין מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּעֲרֵבָה הַרְבֵּה חֲצָאֵי זֵיתִים בְּהַרְבֵּה סְדָקִים, אִם הֵן עֲשׂוּיִים לְחַזֵּק שִׁבְרֵי הָעֲרֵבָה אוֹ לִסְתֹּם נְקָבִים — הֲרֵי הֵן בְּטֵלִין לְגַבֵּי הָעֲרֵבָה וְנֶחְשָׁבִין מִכְּלַל דַּפְנוֹתֶיהָ, וּלְפִיכָךְ אֵין הָעֲרֵבָה מְצָרַפְתָּן לִכְזַיִת, בֵּין שֶׁהֵן מְדֻבָּקִין בָּהּ בְּחֹזֶק, בֵּין שֶׁהֵן מֻנָּחִין בָּהּ בְּרִפְיוֹן (וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ אִם כְּבָר בִּטְּלוֹ, אוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עֲדַיִן לְבַטְּלוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית בְּעֶרֶב פֶּסַח).
וְאִם יֵשׁ בָּהּ סֶדֶק אָרֹךְ וּמֻנָּחִין בּוֹ שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בָּצֵק לְחַזֵּק שְׁבָרֶיהָ אוֹ לִסְתֹּם נְקָבֶיהָ וְחוּט שֶׁל בָּצֵק הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַסֶּדֶק מֵחֲצִי זַיִת זֶה לַחֲצִי זַיִת זֶה — רוֹאִין אָנוּ: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַחוּט בַּיָּד יִנָּטְלוּ עִמּוֹ גַּם ב׳ חֲצָאֵי זֵיתִים — הֲרֵי הֵן חֲשׁוּבִים כִּמְחֻבָּרִין יַחַד עַל יְדֵי חוּט זֶה הַמְחַבְּרָן, וְחַיָּב לְבַעֲרָן וּלְגָרְדָן אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלָן. וְאִם אֵינָן נִטָּלִין עִם זֶה הַחוּט — אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִכְזַיִת:
כחאֲבָל אִם אֵינָן עֲשׂוּיִן לְחַזֵּק שְׁבָרֶיהָ וְלֹא לִסְתֹּם נְקָבֶיהָ,טז אִם הֵן מְדֻבָּקִים בָּעֲרֵבָה — הֲרֵי הָעֲרֵבָה מְצָרַפְתָּן לִכְזַיִת, וְחַיָּב לְגָרְדָן וּלְבַעֲרָן.
וְאִם אַף כְּשֶׁנְּצָרֵף כָּל הַבָּצֵק שֶׁבָּעֲרֵבָה שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְחַזֵּק וְלִסְתֹּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ כְּזַיִת — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ, אֶלָּא דַּי לוֹ בְּבִטּוּל, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת אֵינוֹ חָשׁוּב, וְהוּא בָּטֵל לְגַבֵּי הָעֲרֵבָה אִם הוּא מֻדְבָּק בָּהּ.
אֲבָל אִם אֵינוֹ דָּבוּק בָּהּ אֶלָּא הוּא מֻנָּח בַּסְּדָקִים בְּרִפְיוֹן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אֵינוֹ מֻנָּח בַּסֶּדֶק — חַיָּב לְבַעֲרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בִּטֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ אִם לֹא בִּטְּלוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כְּזַיִת, שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ וְגוֹ׳ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר וְגוֹ׳”, מָה אֲכִילָה בִּכְזַיִתיז אַף רְאִיָּה בִּכְזַיִת,יח מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת חָמֵץ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּעֵינוֹ וְאֵינוֹ מֻדְבָּק לְדָבָר אַחֵר חַיָּב לְבַעֲרוֹ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם כְּזַיִת.
וַאֲפִלּוּ נִתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר וְיֵשׁ בַּתַּעֲרוֹבוֹת טַעַם חָמֵץ — חַיָּב לְבַעֲרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ בְּפֶסַח, וְיֵשׁ כָּאן אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁבְּכָל אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר “כָּל חֵלֶב וְגוֹ׳”, “כָּל” לְרַבּוֹת חֲצִי שִׁעוּר.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אם הן מדובקין כו׳ אם הוא מודבק כו׳. הנה המ״א הביא מחלוקת הפוסקים על פחות מכזית בלבד אם צריך לבערו. והנה המחמירים הם הרי״ף והרמב״ם הסוברים (כרב הונא דאמר) סמי קילתא מקמי חמירתא. והנה הרב ב״י בש״ע ודאי נתכוין לפסוק כרי״ף ורמב״ם כדרכו, שהרי העתיק בש״ע לשון הרמב״ם אות באות, ואעפ״כ בסעיף י״א פסק דבעי צירוף כלי. ויותר תמוה, דבסעיף ח׳ העתיק לשון הרמב״ם הואיל ואלו חצאי הזתים דבוקים בכתלים כו׳, ופירש הוא ז״ל עצמו בכסף משנה דדבוקין דוקא, וכמו שכתב המ״א בשמו, הא לאו הכי אפילו פחות מכזית בלבד צריך ביעור. וע״כ צ״ל דבסעיף י״א דצריך צירוף כלי היינו משום דמיירי גם כן בדבוקין, כדמשמע בהדיא בלשונו כי א״א לנקרן כו׳*, ובודאי הבצק שאי אפשר לנקרו הוא דבוק בסדקי העריבה, דכהאי גוונא בבית א״צ לבער היכא דליכא למיחש דכניש להו גבי הדדי, כמו בבית והעליה, כדאיתא בהדיא בירושלמי שהביא הפרי חדש (שממנו הוציאו הטוש״ע דין צירוף כלי) הכלי מצרף ואין הבית מצרף כו׳, וכך פסק הרמב״ם ושו״ע. והיינו בדבוקין כמבואר בלשונם, אבל כשאינם דבוקין ס״ל להרמב״ם וש״ע כמ״ש בכסף משנה, דאפילו פחות מכזית בלבד צריך לבער, אף בכלי, דבכהאי גוונא לא שייך כלל צירוף כלי לדעת הפרי חדש בירושלמי, שמקשה על דין צירוף כלי ממתני׳ דפחות מכן בטל במיעוטו ומתרץ כאן בתלוש כאן במחובר, ופירש הפר״ח דמתניתין מיירי בתלוש ולכן אין הכלי מצרף. [*
והדין נותן כך דהא דפחות מכזית צריך ביעור היינו מדרבנן שמא יבא לאכלו כמו שכתבתי בפנים, והיינו דוקא כשהוא בעין, מה שאין כן כשהוא דבוק, וכ״ש כשהוא דבוק כל כך עד שאי אפשר לנקרן. ולא גרע מאילו היה מטונף קצת שאינו ראוי לאכילה.]
אף ראיה בכזית כו׳. עיין בתשובת חכם צבי סי׳ פ״ו טעם נכון למה אין חצי שיעור אסור מן התורה בבל יראה ובל ימצא, כמו שאסור לאכלו. ואף שמשמע שם מדבריו דלהרמב״ם שהעתיק לשונו בש״ע אסור מן התורה, מ״מ הרי דעת המ״א והחק יעקב בסי׳ תמ״ד דאינו אלא מדברי סופרים, שאם היה מן התורה בודאי היה צריך לחזור כיון שיצא לדבר הרשות, דהאיך נדחה איסור של תורה מפני דבר הרשות, אלא ודאי אינו אלא מדרבנן וכיון שכבר יצא לא אטרחוהו רבנן לחזור. ובפרט לדעת התוספות שהביא המ״א בסי׳ תמ״ו דהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו, ועיין במה שכתבתי שם:
מ״מ מדברי סופרים אפי׳ פחות מכזית כו׳. הנה המ״א, אחר שהביא המחלוקת שבין הרא״ש להרמ״ך ומגיד משנה וכסף משנה, סיים בזה הלשון ופשוט דאפילו פחות מכזית צריך ביטול ואם לא ביטלו צריך ביעור עכ״ל. משמע מדבריו דאפילו אם הוא דבוק לבית הוי ליה כעשוי לחזק להרמ״ך וסיעתו אעפ״כ צריך ביטול, אפילו אין שם אלא פחות מכזית בלבד. ולא כתבתי כן בפנים, משום דבאמת דבריו תמוהים. עיין במה שכתבתי בסי׳ תמ״ז בפירוש דברי מהרא״י סי׳ קס״ד, וממוצא דברי מהרא״י ודברי במה שכתבתי שם נשמע, דלמ״ד פחות מכזית א״צ ביעור היינו אפי׳ לא ביטלו. וכדעת הט״ז כאן סק״ה למלקות כו׳ רגע אחד כו׳, והפר״ח סי׳ תמ״ד ותס״ו ותס״ז שהסכים למהרא״י*. וכ״מ בהדיא מלשון הרמב״ם וש״ע סס״ח, דדוקא התם הצריכו ביטול משום דהיא בעיא דלא איפשיטא בגמ׳, ונקטינן לקולא כשביטל דוקא, כמ״ש המ״א שם. וצ״ע דדבריו סותרים זה את זה. [*
ועיין שם בפר״ח סימן תס״ו דמיירי באינו מבטלו דחפץ בו ליתנו על מכתו (ואם כן אסור לכולי עלמא, דהא דפחות מכזית אין צריך ביעור הוא משום דלא חשיב ובטיל ממילא כמו פירורין). והריא״ז ס״ל כמאן דאמר דפחות מכזית צריך ביעור, וכן הר״ן לפי דעת הפר״ח. אבל באמת מלבד שי״ל דלא נחית הר״ן הכא לאשמועינן דין הביעור לכתחילה מדברי סופרים, אלא מה שעובר מן התורה, דלהכי תיקנו הביטול שלא יעבור, ומשום הכי כתב ואפילו אם ימצאם כו׳. אף גם זאת יש לומר דמיירי אף בפירורין שיש בהם כזית, דדוקא גלוסקא יפיפיה חשובה דדעתיה עלויה ולא פירורין שבארץ, שאין דעתו עליהם אף על פי שיש בהם כזית. ואף שכתב הר״ן דגלוסקא לאו דוקא אלא כל שיצא מכלל פירורין כו׳, מכל מקום משכחת לה פירורין, שאף שיש בהם כזית לא יצאו מכלל פירורין, כדתניא בפ״ח דברכות נוטל את הפירורין שיש בהן כזית כו׳, וכן משמע מסתימת לשון הר״ן שלא פי׳ דגלוסקא היינו שיש בה כזית ופירורין אין בהם כזית, אלא ודאי דלאו בכזית תליא מילתא, ואפילו גלוסקא פחותה מכזית צריכה ביעור עכ״פ מדברי סופרים, כמ״ש לעיל בשם הפר״ח.]