Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 5 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יוְכֵן יֵין־שָׂרָף הַנַּעֲשֶׂה אֲפִלּוּ מִתְּבוּאָה שֶׁאֵינָהּ חֲמוּצָה אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיד אוֹתָהּ בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר, וְכֵן גְּבִינָה שֶׁהֶעֱמִיד אוֹתָהּ בְּשֵׁכָר אוֹ בְּחֹמֶץ שֶׁל שֵׁכָר, אוֹ בְּיֵין־שָׂרָף הַנַּעֲשֶׂה מִתְּבוּאָה שֶׁהֶעֱמִידוּהָ בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּיֵּין־ שָׂרָף וּגְבִינָה שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד דָּבָר הַמַּעֲמִידוֹ — אַף עַל פִּי כֵן חַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם עָבַר עֲלֵיהֶם הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרָם — אֲסוּרִין אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר הַמַּעֲמִיד אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל דָּבָר הַמַּעֲמִיד הֲרֵי הוּא חָשׁוּב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַיִן מַמָּשׁ. וּלְפִיכָךְ מֵי דְּבַשׁ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר, וּבְשִׁמְרֵי מֵי דְּבַשׁ זֶה הֶעֱמִידוּ מֵי דְּבַשׁ שֵׁנִי, וּבְשִׁמְרֵי מֵי הַדְּבַשׁ הַשֵּׁנִי הֶעֱמִידוּ מֵי דְּבַשׁ שְׁלִישִׁי, וְכֵן לְעוֹלָם — הֲרֵי הוּא חַיָּב לְבַעֵר אֲפִלּוּ מֵי דְּבַשׁ הָאַחֲרוֹן, דְּכֵיוָן שֶׁמֵּי דְּבַשׁ הָרִאשׁוֹן הָעֳמַד בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר — הֲרֵי הוּא נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ חָמֵץ. וְגַם שְׁמָרִים שֶׁל מֵי דְּבַשׁ הַשֵּׁנִי נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ חָמֵץ מֵחֲמַת שֶׁהָעֳמַד בְּשִׁמְרֵי מֵי דְּבַשׁ הָרִאשׁוֹן, וְכֵן לְעוֹלָם.
וּלְפִיכָךְ אִם לֹא בִּעֵר אֶת כֻּלָּם עַד לְאַחַר הַפֶּסַח — הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, אֲפִלּוּ אִם רוֹצֶה לִפְדּוֹת אֶת דָּבָר הַמַּעֲמִיד, דְּהַיְנוּ לְהַשְׁלִיךְ דְּמֵי הַשְּׁמָרִים לְיַם הַמֶּלַח, לְפִי שֶׁאֵין פִּדְיוֹן מוֹעִיל אֶלָּא לְהַתִּיר אִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְאֵינָן עוֹמְדִין בְּעֵינָן, אֲבָל כָּל דָּבָר הַמַּעֲמִיד כֵּיוָן שֶׁהוּא חָשׁוּב כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּעֵינוֹ — אֵין פִּדְיוֹן מוֹעִיל לוֹ. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים דְּפִדְיוֹן מוֹעִיל לְדָבָר הַמַּעֲמִיד לְהַתִּירוֹ בַּהֲנָאָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר תַּעֲרוֹבוֹת. וְכֵן יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְנָכְרִי חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבּוֹ אִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַנָּכְרִי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל וְיֹאכְלֶנּוּ, כְּגוֹן גְּבִינָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁאִם הִיא שֶׁל נָכְרִי אָסוּר לְאָכְלָהּ. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמֵּי דְּבַשׁט הָרְבִיעִי שֶׁהָעֳמַד בְּשִׁמְרֵי מֵי דְּבַשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיָּה בְּלֹא פִּדְיוֹן, לְפִי שֶׁכְּבָר כָּלָה כֹּחַ שִׁמְרֵי הַשֵּׁכָר בְּג׳ מֵי דְּבַשׁ הָרִאשׁוֹנִים. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה אִם נֶאֱסֹר אוֹתוֹ בִּשְׁתִיָּה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
הרביעי כו׳. בשו״ת פנים מאירות הביא ראיה לזה ממ״ש הב״י ביו״ד סס״י קט״ו בשם בעל העיטור, ושם מוזכר ג״כ חמץ שעבר עליו הפסח, אבל בחמץ לפני הפסח יש לומר דאפשר לא מקילינן כולי האי (דלא כשיורי כנסת הגדולה), לפי שיש לו עיקר מן התורה, דהיינו חמץ גמור להשהותו.
וכיון שחייב לבערו בערב פסח מדברי סופרים, כמו מי דבש הראשון, לפיכך גם לאחר הפסח הוא אסור בהנאה כמו מי דבש הראשון, כיון שעבר על מצות חז״ל שצוו לבערו ועבר בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים. והרי זה דומה לפחות מכזית חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. ולא אמרינן דהיכא דלא עבר אדאורייתא ליכא למיקנסיה, אלא בדבר שלא הצריכוהו לבער משום מצות ביעור עצמה אלא משום חשש תקלה שלא יאכלנו, כגון חמץ נוקשה ומשהו חמץ בתוך הפסח וכיוצא באלו, אבל דבר שהצריכוהו לבער משום מצות ביעור בעצמה, כגון פחות מכזית גזירה משום כזית, וכן דבר המעמיד אף שיש ס׳ לבטלו מן התורה לרוב הפוסקים, כמ״ש הפרי חדש והחק יעקב, מ״מ כיון שמדברי סופרים אינו בטל הרי עבר על ביעור דרבנן ובל יראה ובל ימצא דרבנן, דאם לא כן, אף שהוא כבעין מכל מקום כיון שאינו אלא מדברי סופרים להוי כחמץ נוקשה בעינו שמותר לאחר הפסח, אלא ודאי הדבר ברור כמו שכתבתי. וזהו טעמו של הראב״ן שהביאו המ״א לפסק הלכה דאף מי דבש הרביעי והחמישי אסור לאחר הפסח, כיון דעבר על בל יראה ובל ימצא דרבנן. וכ״מ בהדיא ברא״ש וברבינו ירוחם וטור ומ״א בשם הרשב״א גבי אלמור״י, עיין שם.
והא דשרינן שאור הד׳* היינו בתערובת שלאחר הפסח, שאף שאור הא׳ אין לו עיקר מן התורה, דומיא דחלב של עכו״ם. וכהאי גוונא כתב הרשב״א בתורת הבית הארוך, הביאו הב״י בי״ד סי׳ קכ״א, על הא דכלי חרס מגעילו ג׳ פעמים, דהיינו בדבר שאין לו עיקר מן התורה כמו בתרומה דרבנן ע״ש. וחמץ שעבר עליו הפסח נמי דמי לתרומה דרבנן לענין ביטול ברוב לרוב הפוסקים, כמ״ש המ״א בסי׳ תמ״ז. לפיכך אין לסמוך על שו״ת הנ״ל אלא בהפסד מרובה. ועיין באלי׳ זוטא סוף סי׳ תמ״ז, ובשו״ת שבסוף ספר בית לחם יהודה בסס״י רצ״ג: [*
פירוש של כותים בזמן שהיה חמצן כחמצו של ישראל שעבר עליו הפסח.]