Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 8 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם שָׁכַח אוֹ עָבַר וְהִשְׁהָה אוֹתָם עַד לְאַחַר הַפֶּסַח — מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, דְּכֵיוָן שֶׁבִּשְׁהִיָּה זוֹ לֹא עָבַר עַל אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה — לֹא קְנָסוּהוּ חֲכָמִים. אֲבָל אִם נִזְכַּר בְּתוֹךְ הַפֶּסַח — צָרִיךְ לְבַעֲרָם מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי (אוֹ יִמְכְּרֵם לְנָכְרִי חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ז עַיֵּן שָׁם).
וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְמָכְרָם לְנָכְרִי וְיֵשׁ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה בַּדָּבָר — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה וְאֵין צָרִיךְ לְבַעֲרָם. אֲבָל אִם אֵין הֶפְסֵד מְרֻבֶּה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם:
טזוְקֹדֶם הַפֶּסַח מֻתָּר לוֹ לִטְחֹן כָּל הַחִטִּים בְּיַחַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרֵב קֶמַח הֶחָמֵץ בַּקֶּמַח הַכָּשֵׁר וְיִתְבַּטֵּל בְּתוֹכוֹ בְּשִׁשִּׁים, שֶׁהֵן נִבְלָלִין זֶה בָּזֶה, וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר בְּפֶסַח, וּמֻתָּרִין אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה. וְטוֹב שֶׁיֹּאפֶה הַמַּצּוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ״ג עַיֵּן שָׁם.
(וְאִם אֵין בַּחִטִּים הַכְּשֵׁרִים שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַחֲמוּצִים —י יָכוֹל לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד חִטִּים כְּשֵׁרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַחֲמוּצִים, וְיִטְחֹן הַכֹּל בְּיַחַד כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּטֵּל קֶמַח הֶחָמֵץ בְּשִׁשִּׁים, וְיִהְיוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה בְּפֶסַח).
וְאֵין זֶה מְבַטֵּל אִסּוּר בַּיָּדַיִם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל הָאִסּוּר בְּרֹב הֶתֵּר מֵאֵלָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אִסּוּרִים אֵין אִסּוּר אֶלָּא לֶאֱכֹל כָּל הַתַּעֲרֹבֶת בְּבַת אַחַת, אֲבָל לְאָכְלוֹ כֻּלּוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה הוּא הֶתֵּר גָּמוּר אַף מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אִם כֵּן אֵין זֶה מְבַטֵּל אִסּוּר, אֶלָּא מְבַטֵּל הֶתֵּר הוּא, שֶׁהֲרֵי מְבַטְּלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁדִּין בִּטּוּל הֶחָמֵץ הוּא כְּדִין בִּטּוּל שְׁאָר אִסּוּרִים, דְּהַיְנוּ קֹדֶם הַפֶּסַח:
יזוְאִם אֵין לוֹ עוֹד חִטִּים כְּשֵׁרִים יְשַׁעֵר בְּאֹמֶד דַּעְתּוֹ כַּמָּה הָיוּ הַחִטִּים הַחֲמוּצִים, וְיִטֹּל כָּל כָּךְ חִטִּים מֵהַתַּעֲרֹבֶת וִיבַעֲרֵם מִבֵּיתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְכְּרֵם קֹדֶם הַפֶּסַח אוֹ לְנָכְרִי אוֹ אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר קֹדֶם הַפֶּסַח, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁהוֹתָם עַד לְאַחַר הַפֶּסַח.
וְכֵן אוֹתוֹ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ הַחִטִּים — מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁהוֹתָם עַד לְאַחַר הַפֶּסַח, שֶׁהֲרֵי אִסּוּר הַשְׁהָיָה דּוֹמֶה לְאִסּוּר אֲכִילָה בְּבַת אַחַת לִשְׁאָר אִסּוּרִין, וּבִשְׁאָר אִסּוּרִין אֵין אִסּוּר לֶאֱכֹל בְּבַת אַחַת אֶלָּא לְאָדָם אֶחָד, אֲבָל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מֻתָּרִין לֶאֱכֹל כָּל הַתַּעֲרֹבֶת אֲפִלּוּ בְּרֶגַע אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
יכול להוסיף כו׳. זהו פשוט לפי דעת המ״א, דמדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה דמותר להוסיף כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ ק״ט, ולכן גם כאן התיר המ״א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף דמאי שנא, אידי ואידי מבטל בידים הוא. עיין ביו״ד סי׳ ק״א ס״ו. וכ״מ עוד במ״א סי׳ תס״ז ס״ק ד׳ שכתב ולפי מש״כ בסי׳ תמ״ז דיבש ביבש קודם הפסח בטל ברוב א״כ מותר לטוחנן ולבטלן בס׳ וכן הוא ביו״ד סי׳ ק״ט עכ״ל, וכוונתו כמו שכתבתי, ואם יש ס׳ בכרי נגד החטים החמוצים בלאו הכי נמי שרי, כמ״ש בסי׳ תנ״ג דאינו טוחן כדי לבטל, וכמ״ש המ״א בסי׳ תמ״ז ס״ק מ״ה, אלא מיירי אף אם אין ס׳ מותר להוסיף עד ס׳. אי נמי מיירי בטוחן כדי לבטל, ואפ״ה שרי כיון שכבר נתבטל ברוב יבש ביבש, וה״ה דמותר להוסיף מהאי טעמא. ואף שאסר המ״א בס״ק מ״ה להוסיף, הרי פירש הטעם שאין להקל נגד הרשב״א, והרשב״א ביאר הטעם דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו׳, כלומר דלא נתבטלו ברוב קודם הטחינה, הלכך הרי זה מבטל איסור בידים*, אבל אנן איירינן דליכא בהו גרגיר שנתבקע**. וכן דעת העולת שבת להתיר להוסיף אי לית בהו גרגיר שנתבקע, אלא שדעתו לחלק בין כדי לאכול ובין כדי להשהות, ולא קיי״ל הכי כמ״ש לעיל. ואף שמשמעות הרשב״א דלהוסיף כדי לאכול אסור אף אי לית בהו גרגיר שנתבקע, היינו משום דהרשב״א הוא בר פלוגתיה דהרא״ה המתיר להוסיף על תערובת יבש ביבש בשאר איסורין (כמ״ש הר״ן בשמו), שעל היתר זה סמך המ״א דהכי קיי״ל בי״ד שם. ולפי זה כל שכן דב׳ בני אדם מותרים להשהות, דבכהאי גוונא בשאר איסורים אף הרשב״א מודה, כמבואר ביו״ד שם. [*]
אם מוסיף עליהם, דלא כפר״ח סימן תנ״ג. **
ואי אית בהו יתבאר בסי׳ תנ״ג.]
וכל זה לדעת המ״א דס״ל דמשום חוזר וניעור לחוד אין איסור להשהות, וראייתו אפשר מהסוברים דאף לח בלח חוזר וניעור ואפילו הכי מותר לקיימו. אבל בט״ז לא משמע הכי, שהרי כתב בסי׳ תמ״ז ס״ק י״ח אפילו מדרבנן אין האיסור אלא מצד חומרא דמשהו כו׳ ע״ש, ולהמ״א מעיקר הדין ראוי לאסור לדעת הרשב״א שביו״ד סי׳ ק״ט ולא מצד חומרא דמשהו, אלא ודאי כוונת הט״ז אף לדעת הרא״ש שם אסור מצד חומרא דמשהו דחוזר וניעור אף לענין להשהותו. וכ״כ הפר״ח בסימן תס״ז סוף ס״א ובסי׳ תמ״ב סוף ס״א בשם תשובת הרשב״א*. וגם הגהות מיימוניות ומרדכי הארוך דאסרי להשהות תערובת יבש ביבש, מסתמא סבירא להו כהרא״ש בשאר איסורים, שהרי המסדרים הגהות מיימוניות ומרדכי הם תלמידי מהר״ם, ומהר״ם ס״ל כהרא״ש, הובאו דבריו בתשובת הרשב״א סי׳ תש״ל, ובמנחת יעקב כלל ל״ט. וגם הסמ״ק ס״ל כהרא״ש, כמבואר בתורת חטאת שם. ודרך הגהות מיימוניות לימשך אחר דבריו בכל מקום. [*
אף לענין לח בלח, וכן כתב בסי׳ תמ״ז ס״ד אף לענין טעמא בעלמא. והמ״א לא העתיק מתשובת הרשב״א אלא מאי דנפקא מינה לדידן.]