Уничтожение смеси с хамцом до Песаха

Орах Хаим · симан 442 · лист 12 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?יג כְּשֶׁנִּכְבְּסוּ הַבְּגָדִים וְנִדְבְּקוּ הַנְּיָרוֹת קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר כְּבָר נִתְקַשָּׁה הֶחָמֵץ שֶׁבָּהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתוֹ, אֲבָל אִם נִכְבְּסוּ וְנִדְבְּקוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם נִרְאֶה בָּהֶן מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ — צָרִיךְ לִגְרֹר מַה שֶּׁנִּרְאֶה אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בְּבֶגֶד אֶחָד אוֹ בִּנְיָר אֶחָד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפֻזָּר עַל פְּנֵי כָּל הַנְּיָר וְאֵין מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד — הֲרֵי הַנְּיָר מְצָרְפָן. וְאִם דִּבֵּק נְיָרוֹת הַרְבֵּה בְּחַלּוֹן אֶחָד וְאֵין מִן הֶחָמֵץ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד —יד אֵין הַחַלּוֹן מְצָרְפָן, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַבַּיִת הֲרֵי הוּא כַּבַּיִת, וְאֵין הַבַּיִת מְצָרֵף אֶת חֲצָאֵי זֵיתִים הַמְדֻבָּקִים בִּכְתָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלוּ נִכְבְּסוּ וְנִדְבְּקוּ תּוֹךְ ל׳ וְנִרְאֶה בָּהֶן מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר נִפְסְלוּ מֵאֲכִילַת הַכֶּלֶב וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר בְּעָלְמָא. וְטוֹב לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
כובְּגָדִים הַמְכֻבָּסִים בְּחֵלֶב חִטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִרְאֶה בָּהֶן מַמָּשׁוּת הֶחָמֵץ —טו אָסוּר לְהַנִּיחַ בְּתוֹכָן קֶמַח שֶׁל פֶּסַח, דְּלִפְעָמִים יֵשׁ בָּהֶן קְצָת מַמָּשׁוּת מִקֶּמַח חֵלֶב חִטָּה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, וְיֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִפָּרֵךְ מֵהֶן לְתוֹךְ הַקֶּמַח שֶׁל פֶּסַח (עַיֵּן סִימָן תס״ו).
וְכֵן אָסוּר לְהַצִּיעַ אוֹתָן הַבְּגָדִים בְּפֶסַח עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו, שֶׁמָּא יִפָּרֵךְ קְצָת מֵהֶן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל. וְגַם צְעִיפֵי נָשִׁים הָרְגִילִים לְתַקְּנָן עִם קֶמַח עַד שֶׁנַּעֲשִׂין עָבִין קְצָת שֶׁדֶּרֶךְ לִפָּרֵךְ מֵהֶן — יֵשׁ לְהָסִירָן בִּשְׁעַת אֲכִילָה (וְגַם יֵשׁ לִמְנֹעַ מִלִּשְׂחֹק בְּפֶסַח בִּקְלָפִין הַנִּקְרָאִין קַארְטִין עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו, שֶׁמָּא יִפָּרֵךְ מֵחָמֵץ נֻקְשֶׁה שֶׁבָּהֶן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל):
כזבָּצֵק הַמֻּנָּח בְּסִדְקֵי עֲרֵבָה, אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּדְבָּק שָׁם בְּחֹזֶק וְעָשׂוּי לְחַזֵּק שִׁבְרֵי הָעֲרֵבָה אוֹ לִסְתֹּם נֶקֶב — חַיָּב לְבַעֲרוֹ וּלְגָרְדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ, אוֹ יְטִיחֶנּוּ בְּטִיט, דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזַיִת — הֲרֵי הוּא חָשׁוּב וְאֵינוֹ בָּטֵל לְגַבֵּי הָעֲרֵבָה לִהְיוֹת נֶחְשָׁב מִכְּלַל דַּפְנוֹתֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן טְחָאוֹ בְּטִיט.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
כשנכבסו כו׳ קודם ל׳ יום. כן כתב המ״א שראה גאונים מחמירים לעשות צעיפי נשים קודם שלשים יום, ומבואר בדבריו דטעם המקילים הוא משום דזה לא מיקרי נראה מבחוץ, משמע בהדיא דאם באמת נראה ממשות החמץ אסור להשהותו אלא א״כ נעשה קודם ל׳ יום. וכ״כ בהדיא הט״ז סק״ב, דלראבי״ה יש להחמיר אף בבגדים אם נראה בהם ממשות החמץ, אלא שהוקשה לו מנהג העולם שאין מדקדקין בכך והאריך לחלוק על ראבי״ה, וכבר סתר החק יעקב את דבריו והסכים לפסוק כראבי״ה, וכ״פ מהרא״י בתרומת הדשן, וכ״מ במ״א שיש לפסוק כראבי״ה, וכן פסק רמ״א בדרכי משה בשם מהרי״ו:
אין החלון מצרפן כו׳. עיין מה שכתבתי לקמן גבי עריבה שם נתבארו כל הדברים הללו. והנה המגן אברהם מיירי שהבצק כולו הוא עשוי לחזק, כדמשמע ממה שכתב בסימן תמ״ז סעיף ה׳, וכוונתו להביא ממ״ש רמ״א שם בסוף ההג״ה דכשאין מן הבצק כזית במקום אחד אין צריך לבער אם הוא עשוי לחזק. והנה רמ״א שם מיירי בחבית שהוא כלי, אבל בחלון המחובר לבית אפילו יש במקום אחד בצק הרבה שאין עשוי לחזק וכן בהרבה מקומות (רק שהוא פחות מכזית במקום אחד) אין החלון מצרפן, שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, שהרי הנוטל החלון מהבית בשבת חייב משום סותר בנין קבוע כאלו סתר הבית עצמו והבית אינו מצרף כמו שיתבאר לקמן בשם הירושלמי. אלא לפי שסתם בצק שבבית כולו לחזק, לפיכך קיצר המ״א בביאור טעם דין זה, כדרכו שאוחז דרך קצרה:
אסור להניח בתוכן קמח של פסח כו׳. הנה המ״א כתב קמח בפסח, משמע דקודם פסח שרי, אבל בחק יעקב העתיק בשמו קמחא דפסחא, משמע אפילו קודם הפסח. ואף שמותר ליתן כד של חומץ אצל כד של כותח, משום דאף אם יפול מהכותח לתוך החומץ יתבטל בס׳ כמ״ש ביו״ד סי׳ צ״ה, וה״נ יתבטלו הפירורין בס׳ קודם הפסח שהוא שעת היתר. זה אינו, דפרורין אינן בטלין בקמח דאינן מתערבין יפה, כמ״ש החק יעקב סי׳ תס״ו ס״ק י״ג. והוה כמו יבש בלח ואי אפשר לסננו כגון שנפל ברוטב עבה, דאע״פ שאי אפשר לברר האיסור משם בידים מחמת דקותו, אעפ״כ כיון שבמקומו מובדל הוא מההיתר ויש הפרש בין זה לזה שזה לח וזה יבש ואין נבללין זה בזה לכך אינו מתבטל בתוכו*, לדעת הט״ז ביו״ד סי׳ ק״ד, והסכימו עמו המנחת כהן ופר״ח ומנחת יעקב כלל פ״ה ס״ק נ״ז. וה״ה בפירור המעורב בקמח שהפירור יש לו דין יבש אף שהוא דק מאד** כיון שיש בו ממשות קצת, מה שאין כן בקמח שהוא נימוח ביד כלח ממש (ולכן קמח בקמח מקרי לח בלח), וזה שכתב החק יעקב שאינן מתערבין יפה. וכיון שדינן כיבש בלח שאין נבללין זה בזה שוב אין לחלק בין תוך הפסח לקודם הפסח, ובין חמץ גמור לנוקשה***. [*]
ועיין בב״י ביו״ד סי׳ קט״ו שנחלקו בזה הרשב״א עם הרמב״ם ע״ש. **
כמו שכתב במנחת יעקב כלל ל״ט סק״ג בשם המנחת כהן. ***
דלא מקילינן בנוקשה כי אם על ידי תערובות אבל בעיניה לא.]
ומתוך זה יתבאר לך שיפה כתב הט״ז בסי׳ תמ״ז סק״ו דפירורים דקים הנשארים ביין אחר הסינון אינן בטילין, דלא כחק יעקב שכתב שדינם כלח בלח, וזה אינו, דמאי שנא מפירורים שבקמח****. ולפי זה ע״כ צ״ל דלדידן דמהני סינון ביין היינו משום דקיי״ל דע״י הסינון לא נשאר בו שום פירור אפי׳ דק מאד, ולכך צריך ליזהר לסננו בבגד עב קצת, כמו שכתבתי שם בפנים: [****
ולפי מה שכתבתי לעיל דעיקר הטעם הוא כיון שבמקומו הוא מובדל כו׳.]