מאמר השלום

מתן תורה · лист 4 из 12
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
חיוב הזהירות בחוקי הטבע
יבכולנו רואים מתוך הכרה פשוטה אשר מין האדם מוכרח לחיי חברה, כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל זולת על ידי עזרת החברה. ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה, למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד הולך ופורש את עצמו מהחברה למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו, הרי שאין לו שום רשות להתרעם על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר רק מכריז ומפרסם על טפשותו, כי בעת שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי בין החברה, אין לו הצדק להפרש ממנה למקום שמם, ולאדם כזה אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה לחיות כפי אשר גזרה עליו ההשגחה, ועל כן הוא נטול הרחמים. ומשפט הזה מוסכם מכל חברי האנושות לבלי חולק.
יגואני יכול להוסיף ולהטעים את הדבר על בסיס דתי וליתן לו צורת משפט כזה — כיון שהשגחת הבריאה נמשכת מהבורא ית׳ שבלי ספק יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא שכל העובר על איזה חוק מחוקי הטבע אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית, כי המטרה נבנית בלי ספק על כל חוקי הטבע ביחד אחד לא נעדר, כמו שנאות לפועל חכם שלא יחסיר ולא יעדיף כחוט השערה על פעולותיו המוכרחות אל המטרה. ונמצא אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית אשר הציב השי״ת, ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו ברואי השי״ת אסור לנו לרחם עליו, כי חוקי הטבע הוא מחלל ומטרת השי״ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט לדעתי.
ידואני חושב שאינו כדאי למי שהוא לחלוק עלי, על הצורה הזו שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם, כי מהו החילוק אם אומרים אשר המשגיח נקרא טבע, דהיינו חסר דעה וחסר תכלית, או לומר אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו. כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבע, ואסור למי שהוא לרחם עליו. הרי שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו רק בהמוטיב (-גורם, סיבה), שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי.
טווכדי שלא אצטרך מכאן ואילך להביא את ב׳ הלשונות הללו, דהיינו, טבע ומשגיח, אשר אין שום חילוק בקיום החוקים כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר «הטבע» עולה בחשבון «אלהים», דהיינו, במספר פ״ו, ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם, ולא נאריך במלות על לא דבר.
Сноски издания „Маамарей а-Сулам“ — 1 заметка, около 10 слов, скрыта авторским правом
Текст автора это не затрагивает