מאמר השלום

מתן תורה · лист 12 из 12
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
מבפירוש, כי המלאכים שראו כל המכאובים והיסורין העתידים להתגלגל על האנושות, תמהו ושאלו הצרה הזאת למה לך? והשיב להם הקב״ה, שיש לו אמנם מגדל מלא מכל טוב ואין לו אורחים אחרים מוזמנים אליו רק האנושות הזאת. וכמובן, אשר המלאכים שקלו בדעתם את התענוגים הנמצאים בהמגדל הזה העומד ומצפה על מוזמניו לעומת היסורין והצרות העתידים להגיע לאנושות, ואחר שראו שכדאי לאנושות לסבול בשביל הטוב הצפוי והמחכה לנו, אז הסכימו על בריאת האדם. והיינו ממש כדברי רבי עקיבא אשר “הדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה”, שעוד מראשית הבריאה נרשמו שמה כל הבריות לאורחים מוזמנים שמחשבות הבורא ית׳ מחייבתם לבא להסעודה, אם שלא מדעתם, אם מדעתם, כמבואר.
מגובהמבואר יגלה לכל אמיתות דברי הנביא (ישעיה יא, ו) בנבואת השלום המתחלת “וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וכו׳”, ונותן טעם על כל זה “כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים” (ישעיה יא, ט), הרי שהנביא תלה שלום כל העולם על מילוי כל העולם בדעת ה׳, אשר התנגדות הקשה האגואיסטית שמבין איש לרעהו, שעמה יחד מתחדדים היחסים הלאומיים, כל אלו לא יעברו מתוך העולם על ידי שום עצה ותחבולה אנושית, יהיה מה שיהיה. כי עינינו הרואות, איך החולה האומלל מתגלגל ומתהפך מתוך מכאוביו האנושים לבלי סבול על כל צדדיו, שכבר האנושות השליכו את עצמם לימין קיצוני כמעשה גרמניה או לשמאל קיצוני כמעשה רוסיה, ולא בלבד שלא הקלו לעצמם את המצב, אלא עוד החמירו המחלה והכאב, והקולות עד לשמים, כידוע לכלנו.
מדהרי, שאין להם עצה אחרת, זולת לבא בקבלת עולו ית׳ בדעת את ה׳, דהיינו שיכוונו מעשיהם לחפץ ה׳ ולמטרתו ית׳, כמו שחשב עליהם בטרם הבריאה. וכשיעשו זאת, הרי הדבר גלוי לכל, שעם עבדותו ית׳ תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות, כמו שהראתי בעליל בהאמור עד כאן, כי אז כל חברי האנושות יתלכדו לגוף אחד בלב אחד המלאה דעת את ה׳. הרי ששלום העולם ודעת ה׳ הם דבר אחד.
מהותיכף אחר זה אומר הנביא, “והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו׳, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ” (ישעיה יא, יא-יב). ונמצינו למדים, אשר שלום העולם הוא מוקדם לקיבוץ גלויות.
מוובזה נבין דברי חז״ל בסוף מסכת עוקצין “לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט, יא) ׳ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום׳”. לכאורה יש לתמוה על המליצה “כלי מחזיק ברכה לישראל”. וכן כיצד מוציאים סברה זו מהכתוב הזה? אולם הכתוב הזה מתבאר להם כמו נבואת ישעיהו, אשר שלום העולם מוקדם לקיבוץ גלויות, ועל כן אומר הכתוב “ה׳ עוז לעמו יתן”, פירוש, אשר לעתיד כשהשי״ת יתן לעמו ישראל עוז, דהיינו, תקומה נצחית, אז “ה׳ יברך את עמו בשלום”, כלומר, שיברך את עמו ישראל מקודם בברכת השלום של העולם כולו, ואחרי זה יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו׳.
וזהו שאמרו ז״ל בטעם הכתוב, דעל כן ברכת השלום של העולם כולו קדמה לעוז, דהיינו להגאולה, משום “שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום”, כלומר, כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה׳ על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת, כמ״ש בביאור הכתוב (שמות יט, ו) “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים”, במאמר הערבות (מאמר ו׳ אות כו ואילך). ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין בית המקדש לא יכלו להחזיק מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע ה׳ לאבותינו.
וזה שאמרו “לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה”, כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל כלי המחזיק ברכת האבות, ועל כן עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ לנצחיות, כי רק שלום העולם הוא הכלי היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו. *
Сноски издания „Маамарей а-Сулам“ — 2 заметки, около 49 слов, скрыты авторским правом
Текст автора это не затрагивает