מאמר השלום

מתן תורה · лист 10 из 12
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
לוואומר “כל הרוצה ללות יבא וילוה”. כלומר, מי שמאמין שאין עולם הזה בבחינת חנות פתוחה על הפקר בלי בעל בית, אלא שיש כאן בעל הבית חנוני עומד בחנותו ותובע מכל לוקח שיתן לו את מחיר הרצוי בשביל הסחורה שלוקח מהחנות, דהיינו שישתדל בעבודתו ית׳ במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח להגיע למטרת הבריאה כחפצו ית׳. והנה אדם כזה נבחן, אשר הוא “רוצה ללות”, כלומר עוד בטרם שהוא פושט את ידו ליקח מה מעולם הזה שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה על מנת לשלם מחירו הקצוב, דהיינו שמקבל על עצמו לעבוד ולהגיע למטרתו ית׳ במשך ימי כלכלתו מהחנות, באופן שמבטיח נאמנה לפרוע את חובו, דהיינו על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה, וע״כ הוא מכונה בשם הרוצה ללות, דהיינו שמשתעבד לפרוע ולשלם.
לזומצייר לנו רבי עקיבא ב׳ סוגי אנשים: סוג האחד, הם מבחינת “חנות פתוחה” שחושבים את עולם הזה כמו חנות פתוחה בלי שום בעל הבית חנוני, ועליהם אומר “הפנקס פתוח והיד כותבת”, דהיינו אע״פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל, שזהו על ידי חוק ההתפתחות המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושות, אשר מעשי הרשעים בעצמם מולידים בעל כרחם מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל. וסוג השני של האנושות, הוא מכנה בשם “הרוצים ללות”, אשר המה מתחשבים עם בעל הבית, ובעת שלוקחים מה מהחנות, אינם לוקחים רק מבחינת הלואה שמבטיחים להחנוני לשלם לו את מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה להמטרה התכליתית, ועליהם אומר כל “הרוצה ללות יבא וילוה”.
לחואם תאמר, מהו החילוק בין סוג האחד אשר מטרה התכליתית מתחייבת ובאה להם מתוך חוק ההתפתחות, ובין סוג השני אשר מטרה התכליתית מגעת להם על ידי השתעבדות עצמית לעבודתו ית׳, הלא סוף סוף שניהם שוים בהשגת המטרה. ועל זה ממשיך ואומר “והגבאים מחזירין תמיד בכל יום, ונפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו”, כלומר, אמת היא, אשר אלו ואלו משלמים חובם בשוה לשיעורין בכל יום ויום. וכשם שהכחות הסגוליים שמופיעים על ידי העסק בעבודתו ית׳ נבחנים לגבאים נאמנים הגובים החוב לשיעורין תדיר דבר יום ביומו עד שנפרע על מלואו, כן ממש כחות האיתנים המוטבעים בחוק ההתפתחות, נבחנים גם כן לגבאים נאמנים הגובים החוב לשיעורין תדיר דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו, שזה אמרו, “והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעים מן האדם”.