מאמר השלום

מתן תורה · лист 6 из 12
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כבר רכשו להם כל המדה טובה של «השפעה לזולתו» במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם, ובמקום שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך וורדת, עד שלא לבד שאינם מוכשרים להטיב את חיי העובדים ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם אפילו להבטיח להם את לחם חוקם ולכסות את מערומיהם. ובאמת עובדה זו מפליאתנו בהרבה, כי לפי עשרה של המדינה הזאת ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה על פי שכל אנושי להגיע לידי כך.
כאאולם חטא אחד חטאה האומה הזאת והשי״ת לא יסלח להם, והוא כי כל העבודה הזאת היקרה והנשאה שהיא «ההשפעה לזולתו» שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי״ת ולא לשם האנושות. ומתוך שעושים עבודתם שלא לשמו ית׳, לפיכך אין להם זכות קיום מצד הטבע עצמה. כי נסה נא ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת היה חרד לקיים מצות השי״ת בשיעור הכתוב (דברים ו, ה) “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”, ובשיעור הזה היה עומד ודואג למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו בכל השיעור המוטבע באדם למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב (ויקרא יט, יח) “ואהבת לרעך כמוך”, והיה השי״ת בעצמו עומד בהמטרה לכל עובד בעת עבודתו לאושר החברה, דהיינו שהעובד היה מצפה אשר על ידי עבודתו זו להחברה יזכה להדבק בו ית׳, אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך, הנה לא יסופק כלל אשר במשך שנים מועטות היו עולים בעשרם על כל ארצות התבל יחד, כי אז היו לאל ידיהם לנצל את אוצרות חמרים הגלמיים אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד׳ יקראו.
כבאולם בעת אשר כל שיעור העבודה ב«השפעת זולתו» מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות תנועותיו להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ (-עקרון) יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם שימציא לכח תנועה (מוטיב פאוור, מוטיבציה) אפילו לאנשים המפותחים, ואין צריך לומר לאנשים בלתי מפותחים. וא״כ הועמדה השאלה, מאין יקח הפועל או האיכר מוטיב פאוור (-כח תנועה, מוטיבציה) המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו לא ימעיט ולא ירבה בסבות פזור כחותיו, ושום מטרה וגמול אינם עומדים לפניו. ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי מוטיב פאוור, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום שנדמה לו שבהניח ידו על השלחן יהנה ביותר, ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה, ואין צריך לומר לטרחא גדולהט.
ואם תאמר שיש עצה על זה להעמיד משגיחים עליהם, באופן, שכל המתעצל בעבודתו יענש ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל, אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם את המאטיוו פאוור לעבודתם, כי העמידה במקום המיוחד והשגחה על אנשים להניע ולייגע אותם, הוא גם כן טרחא גדולה אולי עוד יותר מהעבודה עצמה. ועל כן נדמה הדבר כמו הרוצה להניע מכונה בלי תת לה חמרי דלק.
Приписки самого автора — слова автора, попавшие в блок сносок
Сноски издания „Маамарей а-Сулам“ — 1 заметка, около 8 слов, скрыта авторским правом
Текст автора это не затрагивает
במאמר בכי״ק הוסיף רבינו: “ואין צריך לומר הפועל העובד כל היום, שהוא מחויב לחמר דלק לתנועותיו הקשות שהוא עושה, והיא התמורה שמקבל בעד עבודתו, שהתמורה שמקבל, הוא החומר דלק הדוחף אותו לעבודתו הקשה. באופן שאם לא יתנו לו תמורה בעד עבודתו, או שאין לו צורך לאותה התמורה, לא יוכל לעבוד, כי יהיה כמו מכונה שלא נתנו בה חמר דלק, שאין פתי בעולם, שיחשוב שהמכונה תזוז ממקומה. לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו, נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו... ויודע אנכי, שיש עצות להכריח את העובדים שישלימו חלק עבודתם, שיטילו עליהם המפקחים. דהיינו ע״י אותם המנהגים הנוהגים במשטר הרכושני, שכל אחד יקבל שכרו לפי פריון עבודתו. ועוד נוסף על זה, להטיל עונשים קשים ומרים על המתרשלים, כנוהג בארצות הסובייטים. אמנם אין זה קומוניזם כלל, ואין צריך לומר, שאין זה הגן-עדן המקווה ממשטר הקומוניסטי, שיהיה כדאי למסור את הנפש בשבילו. ואדרבא, שמשטר כזה, הוא גרוע לאין ערך יותר ויותר ממשטר הרכושני... ואולי תאמר שכל זה הוא רק שלב אל הקומוניזם המובהק, דהיינו שע״י חינוך ודעת הצבור יחנכו ההמונים עד שכל איש יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו ולא יהיו צריכים למפקחים ולמשגיחים. זה הוא טעות גדול. כי הסיסמא הזאת שכל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, הוא סיסמא אלטרואיסטית מובהקת. ובכלל הדברים, שכל אחד יוכל לעבוד לטובת החברה בלי חמר דלק, אינה דרך טבעית כלל, אלא אם כן האלטרואיזם יהיה הסבה והחמרי דלק לעבודתו, כמו שהוכחתי. ולפי״ז אין לקוות לשום שינוי לטובה... ואולי תאמר שע״י חינוך ודעת הצבור אפשר להפך טבע ההמון ולעשותם אלטרואיסטים. זה גם טעות גדולה, כי החינוך אינו מסוגל לעשות יותר מדעת הצבור, דהיינו שדעת הצבור תכבד את האלטרואיסטים ותבזה את האגואיסטים, וכל זמן שדעת הצבור תעמוד ותשמור על האלטרואיזם באמצעי הכבוד והבזיון, יועיל החינוך. אבל אם יבא זמן, ואיזה נואם מנוסה ומוצלח ינאום יום יום להיפך מדעת הצבור, בלי ספק שיוכל לשנות דעת הצבור כפי רצונו. וכבר יש לנו נסיון מר זה בהיסטוריה, איך אותו רשע ימ״ש, הפך עם מחונך היטב, כמו הגרמנים, ועשה אותם לחיות טרף, ע״י דרשותיו יום יום. אשר אז פקע ונעלם כמו שלפוחית בורית, כל חינוכם מכמה מאות שנים... הרי לעיניך בעליל שאין שום סיכוי לשנות משטר הכפיה הזה, ואין שום תקוה שההמון יגיע פעם לקומוניזם האמיתי לפי הסיסמא כל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, אלא העמלים מוכרחים להשאר לנצח תחת שבט הנורא של המנהלים והמפקחים, והמנהלים והמפקחים ימצצו תמיד את דם העמלים”...