התנינים

בא · лист 6 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
נאאִינּוּן תַּנִּינִין אַחֲרָנִין דְּקַאמְרָן, הֲווֹ וְלָא הֲווֹ, אֲמַאי. בְּגִין דְּאִתְחֲלָשׁ חֵילַיְיהוּ דְּלָא יְטַשְׁטְשׁוּן עָלְמָא, בַּר לְשִׁבְעִין שְׁנִין, חַד זִמְנָא, וְאִינּוּן אִתְתְּקָפוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא תַּנִּין הַגָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לְאִתַּתְקְפָא. וְאִלְמָלֵא נוּקְבֵיהּ קַיֶּימֶת לְגַבֵּיהּ, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל לוֹן.
אִינּוּן תַּנִּינִין אַחֲרָנִין וכו׳: אלו תנינים האחרים שאמרנו, היו ולא היו. כי אין הארתם נגלה בהם, ודומים כמו שלא היו. ולמה כן. הוא מפני שנחלש כחם כדי שלא יחריבו את העולם. חוץ פעם אחת לע׳ שנה, שהם מתחזקים בכח התנים הגדול ההוא, והוא בלבדו מתחזק. ואם הנוקבא שלו היתה חיה אצלו, לא היה יכול העולם לסבול אותם. פירוש.
כבר דברנו מזה לעיל, שהחכמה אינה מתגלה בשום ספירה מהמדרגה, רק בספירת המלכות שבמדרגה. והטעם הוא, כי בתחלה אחר שיצאו ב׳ הקוין, ימין ושמאל, נעשה מחלוקת ביניהם שממחלוקת הזו יצא הגיהנם (כמ״ש לעיל ב״א דף נ״ז ד״ה וזה ע״ש) והיה העולם נחרב, עד שיצא קו האמצעי ומיעט את קו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה, (כמ״ש שם דף נ״ח ד״ה עמודא דאמצעיתא) והארה שממטה למעלה נבחנת לאור המלכות, שה״ס אור נקבה. ולפיכך אין החכמה הבאה משמאל יכולה להאיר בט״ס ראשונות, שה״ס אור הזכר המשפיע ממעלה למטה, אלא במלכות לבדה, המשפעת ממטה למעלה, שהוא בחינת ו״ק דג״ר. וכבר ידעת, שהמלכות מרומזת באחת לע׳ שנה כנ״ל.
וזה אמרו, אִינּוּן תַּנִּינִין אַחֲרָנִין הֲווֹ וְלָא הֲווֹ, כי אע״פ שנבראו, הם כלא היו, כי אין הארתם, שהיא חכמה, מתגלה בהם, משום שאין החכמה מתגלה בט״ס ראשונות, בְּגִין דְּאִתְחֲלָשׁ חֵילַיְיהוּ, שנחלש כחם על ידי קו האמצעי, שמיעט את אור הזכר מן הארת החכמה כנ״ל, דְּלָא יְטַשְׁטְשׁוּן עָלְמָא, כדי שיפסק המחלוקת והשמאל יכנע לימין, ולא יחרב העולם מחמת המחלוקת. בַּר לשבעים שְׁנִין חַד זִמְנָא, דהיינו רק במלכות שלהם, אִינּוּן אִתְתְּקָפוּ בְּחֵילָא דהאי תַּנִּין הַגָּדוֹל. הם מתחזקים, כי נגלה האור בהמלכות שלהם המאירה ממטה למעלה המקבלת מתנין הגדול. וְהַאי אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לְאִתַּתְקְפָא, כי התנין הגדול הוא כללות אור החכמה כנ״ל. אמנם גם התנין הגדול אינו מאיר רק בבחינת מלכות שלו, דהיינו רק ממטה למעלה, כנ״ל (אות מ״ו) שאומר, דכלהו נפחין רוחין לגבי עילא, שהוא בחינת ו״ק דג״ר, וז״ש וְאִלְמָלֵא נוקבא קַיֶּימֶת לְגַבֵּיהּ לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל לוֹן כי אין הזכר יכול להשפע ממעלה למטה רק אם הוא ביחוד דכר ונוקבא, אבל אם הוא בלי נוקבא, הוא בבחינת ו״ק וחסר ג״ר, וע״כ כיון שקו האמצעי מיעט את הג״ר דג״ר דקו שמאל ע״י מסך דחירק (כנ״ל לך דף י״ג ד״ה ונתבאר) נהרגה בזה הנוקבא של הלויתן, שהוא התנים הגדול, ונשאר הלויתן זכר בלי נקבה, שהוא ו״ק דג״ר, המאיר רק ממטה למעלה. ומיעוט זה הוא הכרח, שעי״ז עשה קו אמצעי שלום בין ימין ושמאל, וז״ש לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל לוֹן. שהיה הכרח להרגה. ונמצא שמה שאומר שט׳ התנינים מקבלים מן התנים הגדול, שהוא אור נקבה. והנה נתבאר שהנוקבא דלויתן נהרגה על ידי מסך דחירק דקו אמצעי שנקרא הקב״ה.