התנינים

בא · лист 8 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
נדוְעָבַר רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא, וְנָשַׁב וּבָטַשׁ בְּהַהוּא רוּחָא, וְשָׁכִיךְ לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנִי הַמָּיִם. וְהַיְינוּ דְּתָנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּטַשׁ רוּחָא בְּרוּחָא, וּבָרָא עָלְמָא.
וְעָבַר רוּחָא אַחֲרָא וכו׳: ועבר רוח אחר של מעלה, דהיינו רוח היוצא על מסך דצמצום ב׳, ונשב והכה ברוח ההוא שיצא על מסך דצמצום א׳, והשקיט אותו, שביטלו, ז״ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי קומת רוח הזאת דמסך דצמצום ב׳ אינו נקבעת לעולם, אלא שמרחפת לכאן ולכאן כנ״ל בסמוך. וזהו שלמדנו שהקב״ה הכה רוח ברוח וברא העולם. כי כל עוד שהיה שולט הרוח דצמצום א׳ לא היה יכול לברוא העולם, כנ״ל. וע״כ הכה בו הרוח דצמצום ב׳, וברא העולם.
נהוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, נָהִיר נְהִירוּ דִּלְעֵילָּא, וּבָטַשׁ עַל גַּבֵּי רוּחָא דְּנָשִׁיב, וְאִסְתַּלָּק מֵעַל תְּהוֹמָא, וְלָא חָפָא לֵיהּ. כֵּיוָן דִּתְהוֹמָא אִתְנְהִיר, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק, כְּדֵין הֲוָה נְהִירוּ.
וַיֹּאמֶר אלקים יְהִי אוֹר וגו׳: כי האיר האור של מעלה דהיינו הג״ר, כי יצאה הי׳ מן האויר ונעשה אור, כנ״ל (ב״א דף מ״ה ד״ה כד, ע״ש) שהכה על הרוח שנושב, והסתלק מעל התהום ולא כסה אותו, כלומר, שבטל קומת הרוח, שכסה התהום מלקבל הארת ג״ר, וכיון שהאיר התהום והרוח הסתלק, היה אור. כמ״ש ויהי אור.
נודָּא נָהִיר עַל רֵישֵׁיהּ, וּמַיָּא הֲווֹ נַפְקֵי מִגּוֹ אֲפוּתֵיהּ, וְרוּחָא נָשִׁיב לְעֵילָּא. וְנָהִיר מִנְּהִירוּ דָּא, עַד דְּהֲוָה נָחִית נְהוֹרֵיהּ, מְנַצְנְצָא לְשִׁבְעִין וּתְרֵין נְהוֹרִין דְּשִׁמְשָׁא, כֵּיוָן דְּאִינּוּן נְהוֹרִין אִתְרְשִׁימוּ בְּגוֹ שִׁמְשָׁא לְתַתָּא, הֲווֹ חַיָּיבַיָּא דְּעָלְמָא יַדְעִין בְּהוּ, וַהֲווּ פַּלְחִין לְשִׁמְשָׁא. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל קב״ה בְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, סָלִיק נְהוֹרֵיהּ וְגָנִיז לֵיהּ. אֲמַאי גָּנִיז לֵיהּ. בְּגִין דְּהַהוּא תַּנִּין, הֲוָה סָלִיק וְנָחִית, וּבָטַשׁ בְּאִינוּן יְאוֹרִין, עַד דְּגָנַז לֵיהּ, וְלָא אִתְגַּלְיָא.
דָּא נָהִיר עַל וכו׳: אור זה האיר על ראשו של התנים הגדול, כי אחר שהבינה השיגה הג״ר שלו חזר גם התנים והשיג הג״ר שלו, ומים היו יוצאים מתוך נחיריו, להשפיע לשאר המדרגות. והרוח נשב למעלה.
פירוש. כי כדי להשפיע לשאר המדרגות ירד האור לבחינת מים. מפני שנתמעטו הג״ר דג״ר שלו ולא נשאר אלא בו״ק דג״ר המכונה מים, שזה נעשה מכח הכרעת קו האמצעי. וז״ש וּמַיָּא הֲווֹ נַפְקֵי מִגּוֹ אֲפוּתֵיהּ. דהיינו ממסך דבחי״ג הנק׳ חוטם, המשמש לקומת החכמה דהיינו קומת ע״ב, (כנ״ל בפתיחה לחכמת הקבלה אות כ״א) ונמצא שמבחינת ג״ר דג״ר אין בו אלא קומת רוח לבד. וז״ש, וְרוּחָא נָשִׁיב לְעֵילָּא. ונודע, שאע״פ שאינו מאיר אלא בו״ק דג״ר, מכל מקום מחויב מתחילה לקבל ג״ר שלמים, ואח״כ מסתלקות ממנו הג״ר דג״ר ונשאר בו״ק דג״ר. שה״ס ו״ק דקומת ע״ב, (כמ״ש לעיל ב״א דף פ׳ ד״ה אמנם ע״ש) ולפיכך אומר תחילה, דָּא נָהִיר עַל רֵישֵׁיהּ דהיינו בבחינת אור, אלא אח״כ שנעלמו הג״ר דג״ר והאור חזר לבחינת מים, אומר וּמַיָּא נַפְקֵי מִגּוֹ אֲפוּתֵיהּ. אמנם לא תמיד מדייק הזהר בשמות הללו.
וְנָהִיר מִנְּהִירוּ דָּא וכו׳: ומפרש, למה נפקי מיא וכו׳ ורוחא נשיב לעילא, ואומר, כי מקודם לכן האיר מאור השלם הזה עד שהיה יורד האור מן הבינה, ומנוצץ לע״ב אורות של השמש, שהוא ז״א, שהשיג קומת ע״ב, המכונה ע״ב אורות, שהוא קומת חכמה כנ״ל, כיון שאלו האורות נרשמו בשמש למטה, היו יודעים בהם רשעי עולם והיו עובדים אל השמש, דהיינו שהיו עובדים להמשיך האור ממנו מלמעלה למטה, כיון שהסתכל הקב״ה ברשעים האלו, שרוצים להמשיך האור ממעלה למטה, העלה האור וגנז אותו. ולמה גנז אותו מפני מעשה הרשעים. משום שתנים הזה היה עולה ויורד והמשיך גם הוא האור ממעלה למטה בסבת מעשה הרשעים, והכה באלו היאורים, שהיה מחריבם בכח הדינים הנמשכים עם ההארה שממעלה למטה (כנ״ל ב״א נ״ב ד״ה שמאלא) עד שגנז האור ולא נגלה.