התנינים

בא · лист 7 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
נבעַד לָא קָטַל קב״ה לְנוּקְבָּא, הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ. תֹהוּ הָיְתָה. וּלְבָתַר דְּקָטַל לָהּ, הֲוָה בֹּהוּ, שָׁרָאת לְאִתְקַיְּימָא. וְחֹשֶׁךְ עַל. עַד לָא הֲוַת נְהִירָא עוֹבָדָא דְּעָבַד.
עַד לָא קָטַל וכו׳: עד שלא הרג הקב״ה את הנוקבא של הלויתן, הארץ היתה תהו. תֹהוּ היתה, ולאחר שהרגה, היתה הארץ. ובהו, שפירושו, שהתחילה הארץ להתקיים. וְחֹשֶׁךְ עַל פני תהום, הוא משום, שהפעולה שעשה, עד לא האירה.
ביאור הדברים. כי נתבאר לעיל (פרשת לך דף י״ג ד״ה ולפיכך) שד׳ פעולות נוהגות בקו אמצעי בבואו לעשות שלום בין ב׳ הקוים ולחברם זה בזה. א) ה״ס צמצום א׳. ב) המסך דצמצום א׳. ג) צמצום ב׳. ד) הוא המסך דצמצום ב׳, שבו יוצא קומת החסדים ליחד ב׳ הקוין זה בזה. עש״ה, שאין להכפיל דברים. וזסו״ה והארץ היתה תהו וכו׳. כמ״ש לעיל (בראשית א׳ דף כ״ח ד״ה היתה).
ובזה תבין ב׳ הענינים הנאמרים כאן בתנין הגדול. א) שהרג לנוקביה. ב) שגם מחץ ראשו של הזכר עצמו, וניקב נקב בראשו, בסו״ה שברת ראשי תנינים וגו׳. כי הם ב׳ מיני מסכים הנ״ל דצמצום א׳ וב׳, הבאים עם המסך דחירק שבקו אמצעי, שבמסך דצמצום א׳ הרג את הנוקבא של התנים הגדול, ובמסך דצמצום ב׳ מחץ ראשו של הזכר. והזהר שלפנינו, הולך ומבאר הטעמים למה באים ד׳ הפעלות הללו.
וז״ש, עַד לָא קטיל קב״ה לְנוּקְבָּא הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, דהיינו שנמשכה עליה כח הצמצום א׳, שהוא הכנה אל ביאת המסך דצמצום א׳ על ידי קו האמצעי. וּלְבָתַר דקטיל לָהּ הֲוָה בֹּהוּ. דהיינו אחר שקו האמצעי גילה המסך דצמצום א׳ ההורג את הנוקבא דתנין, ויצא עליו קומת הזווג שהיא קומת רוח, נמתקה הארץ על ידי המסך הזה, ונקראת בשם בֹּהוּ. שָׁרָאת לְאִתְקַיְּימָא, להתקיים ע״י קומת רוח הזאת, שיצאה על מסך דצמצום א׳. וְחֹשֶׁךְ עַד לָא הֲוַת נְהִירָא עוֹבָדָא דְּעָבַד, כי האור חזר ונעלם ולא האיר ונעשה חשך, וחשך זה עבר לבחי׳ צמצום ב׳, דהיינו שהגיע עד הבינה. ובזה נעשה הכנה למסך דצמצום ב׳, כמ״ש לפנינו.
נגמֶה עָבִיד קב״ה, מָחַץ רֵישֵׁיהּ דִּדְכוּרָא לְעֵילָּא, וְאִתְכַּפְיָא, בְּגִין דְּהָא תְּהוֹמָא לְתַתָּא, לָא הֲוָה נָהִיר. מ״ט לָא הֲוָה נָהִיר, בְּגִין דְּהַאי הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הֲוָה נָשִׁיב רוּחָא עַל תְּהוֹמָא, וְאַחְשִׁיךְ לֵיהּ, וְלָא מְרַפְרְפָא לְתַתָּא.
מֶה עָבִיד קב״ה וכו׳: מה עשה הקב״ה מחץ ראשו של הזכר דתנינים הגדולים דהיינו ע״י המסך דצמצום ב׳ שה״ס עלית המסך דמלכות במקום בינה, ונעלמה הג״ר דבינה וכן כל המדרגות שמתחת הבינה, שגם התנים הגדול בתוכן, והעלמת הג״ר של התנין ע״י הדינים של הבינה, עשתה נקב בראשו, שהוא הג״ר שלו. והתנין נכנע, משום, שהתהום למטה שה״ס המלכות במקומה, לא היה מאיר. ועתה ע״י עלית המלכות למעלה לבינה, יצא עליו קומת רוח המאיר שה״ס ורוח אלקים מרחפת וגו׳ ע״כ נכנע הנחש וקיבל המסך דצמצום ב׳, שה״ס הנקב שנעשה בראשו.
מ״ט לָא הֲוָה נָהִיר וכו׳: שואל, מהו הטעם, שהמסך דצמצום א׳, לא היה מאיר. ומשיב, משום שהתנין הזה הגדול היה משיב רוח על התהום והחשיך אותו, ולא היה מרחף למטה.
פירוש. כי קומת רוח היוצאת על מסך דצמצום א׳, אינה ראויה לקבל ג״ר לעולם, (כנ״ל ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר ע״ש) וז״ש, שהתנין הגדול היה משיב קומת רוח דצמצום א׳ על התהום והחשיך אותו, שלא יהיה ראוי לקבל אור לעולם, שהרוח, בעת שהוא למטה, במלכות הבלתי ממותקת בבינה אינו מרחף. כי מרחף פירושו, שהרוח מתנענע לכאן ולכאן, כלומר שאין בו קביעת הקומה, ועודנו ראוי לקומה גבוה יותר. ורוח הזה דצמצום א׳ לא היה מרחף, אלא נקבע בקומת רוח הזו בקביעות, כי הרוח דצמצום א׳ אינו ראוי עוד להתעלות יותר. וז״ש, וְלָא מְרַפְרְפָא לְתַתָּא.