התנינים

בא · лист 14 из 15
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
עוּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי, דָּא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דְּאִיהוּ בְּעַקִּימוּ תָּדִיר, וְאַיְיתֵי לְוָוטִין עַל עָלְמָא, כַּד הַאי קָם, אִתְּבַר תּוּקְפֵּיהּ דְּהַהוּא תַּנִּינָא, וְלָא יָכִיל לְמֵיקָם, עַד דְּאָבִיד גִּשְׁמֵיהּ. בְּגִין דקב״ה כָּפִיף לֵיהּ גּוֹ יַמָּא, כַּד עָאל לְגַבֵּיהּ. וְאִיהוּ דָּרַךְ עַל תֻּקְפֵּיהּ דְּיַמָּא. וְתֻקְפֵּיהּ דְּיַמָּא דָּא, אִיהוּ תַּנִּינָא, כד״א וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי וכו׳: ובספרי הראשונים, אמרו על הכתוב יהי מארת, שזהו נחש עקלתון, שהולך בעקמימות תמיד, והביא קללות על העולם, כי פיתה את חוה בעץ הדעת. כשזה קם, נשבר תוקפו של התנים הגדול, שאין יכול לקום עד שאובד גופו. כי הקב״ה כופף אותו תוך הים כשבא אליו, שהוא דורך על תוקפו של ים. ותקפו של ים הוא התנים הגדול, כמש״א ודורך על במתי ים.
עאוְכַד הַאי נָחָשׁ קָם, כְּדֵין מַה כְּתִיב, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם, דָּא אִיהוּ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל. וע״ד כְּתִיב, הִנְנִי עָלֶיךָ. וְדָא נָחָשׁ, אִיהוּ מְאֹרֹת, בִּלְוָוטִין לְכֹלָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא עָלֵיהּ, בְּתֻקְפֵּיהּ דְּהַהוּא נָהָר רַבְרְבָא, דְּאִקְרֵי חִדֶּקֶל, וְהָא אוֹקִימְנָא.
וְכַד הַאי נָחָשׁ קָם וכו׳: וכשהנחש הזה קם, מה כתוב והרג את התנים אשר בים, שזה הוא התנים הגדול. וע״כ כתוב הנני עליך וגו׳ התנים הגדול הרובץ תוך יאוריו. ונחש הזה הוא מְאֹרֹת חסר ו׳ שיורה לשון קללה כמ״ש, מארת בבית רשע. שהוא בקללות לכל. והוא מתגבר עליו, על התנים, בגבורתו של הנהר הגדול הנקרא חדקל. וכבר בארנוהו.
פירוש. ד׳ הנהרות הם כנגד ג׳ קוים והמלכות המקבלתם. שנהר פישון הוא ימין ונהר גיחון הוא שמאל, ונהר חדקל הוא מקו אמצעי. ונודע שבמסך דחירק שבקו אמצעי יש בגניזו בחי׳ המלכות דמנעולא, שבכל מקום שהיא נוגעת פורחים האורות משם, (כנ״ל ויצא אות י״ג) ונחש הקדמוני מעורב בו ג״כ בחינת הדין הזה דמנעולא, שבו ממית כל חי. וז״ש דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא וכו׳ דְּאִקְרֵי חִדֶּקֶל. כלומר, שהוא מעורב באותו הגבורה הגנוזה בנהר חדקל, ובזה כחו חזק להמית כל חי.
עבהַהוּא נָחָשׁ אִיהִי בְּיַבֶּשְׁתָּא כַּד נָפְקִין דָּא בְּדָא, דָּא דִּבְיַבֶּשְׁתָּא אִתְתְּקַף תָּדִיר, בְּגִין דְּכָל אוֹרְחוֹי וְתֹקְפוֹי בְּיַבֶּשְׁתָּא אִיהוּ, וְאָכִיל אַרְעָא וְעַפְרָא תָּדִיר, כד״א וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. דָּא גַּדִּיל בְּעַפְרָא, וְדָא גַּדִּיל בְּמַיָּא. נָחָשׁ דְּאִתְגַּדִּיל בְּמַיָּא, לָאו תַּקִּיפָא כְּהַאי דְּאִתְגַּדִּיל בְּיַבֶּשְׁתָּא, וע״ד כְּתִיב מְאֹרֹת חָסֵר.
הַהוּא נָחָשׁ אִיהִי וכו׳: נחש ההוא הוא ביבשה. כשיוצאים להלחם זה בזה, זה שביבשה מתגבר תמיד, משום שכל דרכיו ותקפו הוא ביבשה שהוא המלכות שבה כל הדינים, ואוכל ארץ ועפר תמיד, כמש״א ועפר תאכל כל ימי חייך. זה גדל בעפר וזה גדל במים, נחש הגדל במים אינו חזק כזה שגדל ביבשה. וע״כ כתוב, על הנחש, מארת חסר ו׳. שכחו חזק להמית לכל.