Намокшая пшеница и зерно в блюде

Орах Хаим · симан 467 · лист 6 из 23
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ לְהָקֵל אֶלָּא כְּשֶׁאֵין יָדוּעַ בְּבֵרוּר שֶׁעֵרְבוּ קֶמַח חָמֵץ בִּדְבַשׁ זֶה שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁהוֹתוֹ, אוֹ בִּדְבַשׁ זֶה שֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, שֶׁיֵּשׁ בִּדְבַשׁ זֶה הַרְבֵּה צְדָדִים לְהָקֵל בְּלֹא סְבָרָא זוֹ, שֶׁמָּא לֹא עֵרְבוּ בּוֹ קֶמַח כְּלָל, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר עֵרְבוּ, שֶׁמָּא הַקֶּמַח הוּא מֵחִטִּים שֶׁלֹּא נִרְחֲצוּ, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר נִרְחֲצוּ, שֶׁמָּא לֹא נִתְחַמְּצוּ, שֶׁאַף שֶׁשָּׁהוּ הַחִטִּים הַרְבֵּה בְּמַיִם אֵינָן חָמֵץ וַדַּאי אֶלָּא סָפֵק כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
אֲבָל אִם יָדוּעַ בְּבֵרוּר שֶׁעֵרְבוּ קֶמַח חָמֵץ (עַיֵּן סִימָן תנ״ג) אַף שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לִדְבַשׁ — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ. וְאִם נָפַל לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל — אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ בְּמַשֶּׁהוּ אַף בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וּמְנִיעַת שִׂמְחַת יוֹם טוֹב:
יזנוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּפֶסַח עַד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל גָּלֻיּוֹת כָּל מִינֵי גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ לְפַזֵּר קֶמַח עַל הַגְּרוֹגָרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָן, וְהַצִּמּוּקִין רְגִילִין לְעָרְבָם עִם הַגְּרוֹגָרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָן, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת הַיְבֵשִׁים רְגִילִין לְפַזֵּר עֲלֵיהֶם קֶמַח, וְגַם יֵשׁ שֶׁרְגִילִין לְיַבְּשָׁם בְּתַנּוּר, וּפְעָמִים שֶׁמְּיַבְּשִׁין בּוֹ לְאַחַר שֶׁאָפוּ בּוֹ לֶחֶם חָמֵץ.
אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל וְנִזְהַר בָּהֶם מֵחָמֵץ — אֵין לְהַחֲמִיר בָּהֶם:
יחוַאֲפִלּוּ נִתְיַבְּשׁוּ בְּיַד הַנָּכְרִי, אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל — אֵינָן אוֹסְרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּהַתַּבְשִׁיל שִׁשִּׁים כְּנֶגְדָּם.
וְאַף לְכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִין הֶתֵּר בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַשְׁקֶה בְּפֶסַח, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹרִין אוֹתָם בְּמַיִם עַד שֶׁנִּקְלַט טַעְמָן בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְשׁוֹתִין הַמַּיִם בְּפֶסַח, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא — אֵין מַחֲמִירִין כָּל כָּךְ לֶאֱסֹר אַף מֵי שְׁרִיָּתָן.
אֲבָל אֵין מְקִילִין כָּל כָּךְ לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּפֶסַח כְּדֵי לִשְׁתּוֹת מֵי בִּשּׁוּלָם בְּפֶסַח, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל נִקְלָט טַעְמָם בַּמַּיִם יוֹתֵר מֵעַל יְדֵי שְׁרִיָּה. וּבְמִקְצָת מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר בְּמֵי שְׁרִיָּתָן כְּמוֹ בְּמֵי בִּשּׁוּלָן, אֶלָּא אִם כֵּן שְׁרָאָן וּבִשְּׁלָן קֹדֶם הַפֶּסַח:
יטהַצּוּקֶר הֶעָשׂוּי כְּכוֹבַע (שֶׁקּוֹרִין הוט צוקר) — אֵין בּוֹ חֲשַׁשׁ חָמֵץ, וּמֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּפֶסַח.