Намокшая пшеница и зерно в блюде

Орах Хаим · симан 467 · лист 14 из 23
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אִם נִמְצֵאת חִטָּה בְּקוּעָה בֶּחָבִית לְאַחַר שֶׁנָּתַן מִמֶּנָּה לְתוֹךְ הַקְּעָרָה — גַּם הַכְּרוּב שֶׁבַּקְּעָרָה אָסוּר, שֶׁמַּחֲזִיקִין אִסּוּר מִזְּמַן לִזְמַן, וְשֶׁמָּא הָיְתָה הַחִטָּה בֶּחָבִית קֹדֶם שֶׁנָּתְנוּ מִמֶּנָּה לַקְּעָרָה, וְנֶאֱסַר אָז כָּל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁחָמֵץ בְּפֶסַח אֵינוֹ אוֹסֵר בְּצוֹנֵן, שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא נִכְבְּשָׁה הַחִטָּה מֵעֵת לְעֵת בְּתוֹךְ הֶחָבִית, וְכָל הַכָּבוּשׁ מֵעֵת לְעֵת — הֲרֵי הוּא כִּמְבֻשָּׁל.
וְאֵין לְהַתִּיר מַה שֶּׁבַּקְּעָרָה מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵקָא, שֶׁמָּא עַתָּה נָפְלָה הַחִטָּה לְתוֹךְ הֶחָבִית לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָתַן מִמֶּנָּה לְתוֹךְ הַקְּעָרָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר קֹדֶם לָכֵן נָפְלָה שֶׁמָּא לֹא שָׁהֲתָה שָׁמָּה מֵעֵת לְעֵת, דְּכֵיוָן שֶׁמַּחֲזִיקִין אִסּוּר מִזְּמַן לִזְמַן, אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁחִטָּה זוֹ שֶׁנִּמְצֵאת עַתָּה בֶּחָבִית כְּבָר הָיְתָה שָׁם בֶּחָבִית מִזְּמַן מְרֻבֶּה יוֹתֵר מִמֵּעֵת לְעֵת, וּמִמֵּילָא נֶאֱסַר גַּם מַה שֶּׁנָּתְנוּ מִמֶּנָּה לְתוֹךְ הַקְּעָרָה בְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן, וְאֵין כָּאן סְפֵק סְפֵקָא כְּלָל:
מאוְכָל זֶה כְּשֶׁהַחִטָּה מְבֻקַּעַת, אֲבָל אִם לֹא נִתְבַּקְּעָה הַחִטָּה — יֵשׁ לְהַתִּיר מַה שֶּׁבֶּחָבִית אִם יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵקָא: שֶׁמָּא נָפְלָה שָׁם תּוֹךְ מֵעֵת לְעֵת, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר נָפְלָה קֹדֶם לָכֵן, שֶׁמָּא לֹא נִתְרַכְּכָה עַד תּוֹךְ מֵעֵת לְעֵת:
מבוְכָל זֶה כְּשֶׁנִּמְצָא הַחִטָּה בְּתוֹךְ הַצִּיר שֶׁבֶּחָבִית, אֲבָל אִם נִמְצָא עַל גַּבֵּי חֲתִיכַת כְּרוּב וְאֵין הַצִּיר עוֹלֶה עַל גַּבָּהּ — אֵין בָּהּ דִּין כָּבוּשׁ כְּלָל, אֶלָּא דִּין מָלִיחַ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
מגמִי שֶׁפָּרַס חֲתִיכַת מַצָּה קְטַנָּה מֵחֲתִיכַת מַצָּה גְּדוֹלָה וּנְתָנָהּ לְתוֹךְ פִּיו, וְנָטַל חֲתִיכַת בָּשָׂר קְטַנָּה מֵהַבָּשָׂר צוֹנֵן הַמֻּנָּח לְפָנָיו וּנְתָנָהּ גַּם כֵּן לְתוֹךְ פִּיו וּלְעָסָן יַחַד, וְהִרְגִּישׁ בְּפִיו שֶׁיֵּשׁ שָׁם חִטָּה, וְנָטַל הַמַּאֲכָל מִפִּיו וְרָאָה שָׁם חִטָּה בְּקוּעָה, וְאֵין נִכָּר אִם הָיְתָה בַּמַּצָּה אוֹ בַּבָּשָׂר — יֵשׁ לְהַתִּיר הַבָּשָׂר שֶׁנִּשְׁאַר מֻנָּח לְפָנָיו, שֶׁאָנוּ תּוֹלִין שֶׁנָּפְלָה הַחִטָּה עָלָיו לְאַחַר שֶׁהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְאָז הָיָה צוֹנֵן, וְצוֹנֵן יָבֵשׁ בְּלֹא רֹטֶב אֵינוֹ אוֹסֵר לְדִבְרֵי הַכֹּל.