Намокшая пшеница и зерно в блюде

Орах Хаим · симан 467 · лист 19 из 23
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְלֹא מְנִיעַת שִׂמְחַת יוֹם טוֹב — יֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל יָכוֹל לְהַשְׁהוֹתוֹ לְאַחַר שֶׁהֵסִיר מִמֶּנָּה כְּדֵי קְלִיפָה אוֹ לְמָכְרוֹ לְנָכְרִי.
וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בֵּין בָּשָׂר כָּחוּשׁ לְשָׁמֵן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ז, אַף אִם אוֹתָהּ חֲתִיכָה שֶׁנִּמְצֵאת הַחִטָּה עָלֶיהָ הִיא כְּחוּשָׁה כֻּלָּהּ — אֵין לְאָכְלָהּ בְּפֶסַח אֲפִלּוּ אִם אֵין הַחִטָּה בְּקוּעָה אֶלָּא שֶׁנִּתְרַכְּכָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כְּגוֹן שֶׁהוּא עָנִי וְהִיא חֲתִיכָה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם מְנִיעַת שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, שֶׁאָז יֵשׁ לְהַתִּירָהּ לְאַחַר שֶׁיָּסִיר כְּדֵי קְלִיפָה:
נבוְכָל זֶה בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה עַצְמָהּ שֶׁנִּמְצֵאת הַחִטָּה עָלֶיהָ, אֲבָל שְׁאָר הַחֲתִיכוֹת שֶׁנִּמְלְחוּ עִמָּהּ בְּיַחַד, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נוֹגְעוֹת בָּהּ וְנִבְלַע בָּהֶן הַצִּיר הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה — אֵינָן נֶאֱסָרוֹת כְּלָל אֲפִלּוּ אִם הֵן שְׁמֵנוֹת, וְגַם אוֹתָהּ חֲתִיכָה הִיא שְׁמֵנָה, לְפִי שֶׁאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁשַּׁמְנוּנִית הַבָּשָׂר מְפַטֵּם אֶת הַצִּיר הַיּוֹצֵא מֵהַחִטָּה, מִכָּל מָקוֹם אֵין בְּצִיר זֶה כֹּחַ לְפַעְפֵּעַ מֵחֲתִיכָה לַחֲתִיכָה בְּלֹא רֹטֶב, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שָׁמֵן מִצַּד עַצְמוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין בִּשְׁאָר הַחֲתִיכוֹת אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ מִצִּיר זֶה שֶׁיָּצָא מֵהַחִטָּה:
נגוְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים: כֵּיוָן שֶׁבְּכָל אִסּוּרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְלְחוּ עִם הַהֶתֵּר אַף עַל פִּי שֶׁהָאִסּוּר וְהַהֶתֵּר הֵם כְּחוּשִׁים אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מַחֲמִירִין לֶאֱסֹר עַד שִׁשִּׁים אֲפִלּוּ הֵן חֲתִיכוֹת הַרְבֵּה נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ וְהָאִסּוּר אֵינוֹ נוֹגֵעַ אֶלָּא בְּאֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד, וְהַטַּעַם הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לְהַבְחִין לְחַלֵּק בֵּין אִסּוּר כָּחוּשׁ לְאִסּוּר שָׁמֵן, שֶׁבְּאִסּוּר שָׁמֵן מִן הַדִּין יֵשׁ לְהַחֲמִיר עַד שִׁשִּׁים אֲפִלּוּ הֵן חֲתִיכוֹת הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁהָאִסּוּר עַצְמוֹ מְפַעְפֵּעַ מֵחֲתִיכָה לַחֲתִיכָה כֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁמֵן מִצַּד עַצְמוֹ, אִם כֵּן בְּחָמֵץ בְּפֶסַח שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בְּשִׁשִּׁים — יֵשׁ לְהַחֲמִיר לֶאֱסֹר כָּל חֲתִיכוֹת שֶׁנִּמְלְחוּ עִמָּהּ יַחַד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אִסּוּר כָּחוּשׁ.
וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם אֵין שָׁם הֶפְסֵד כְּלָל כְּשֶׁיַּשְׁהֶה אוֹתָן עַד לְאַחַר הַפֶּסַח אוֹ שֶׁיִּמְכְּרֵם לְנָכְרִי.